פרסי ג'קסון 6, גביע האלים - ריק ריירדן | סקירה
פרסי ג'קסון 6, גביע האלים - ריק ריירדן | סקירת ספר
כן, קראתם נכון. פרסי ג’קסון 6, לא התבלבלתי. יצא ספר שישי לסדרה המקורית! לפני הסקירה שלי על הספר, אני אענה על כמה שאלות חשובות ומתחת להם – הסקירה:
איפה הספר ממוקם מבחינת סדר הספרים?
אז ככה: בעמודים האחרונים של פרסי ג’קסון 5, הוא ואנבת’ מתכננים לחזור ללימודים של כיתה י’. בסדרת גיבורי האולימפוס הם אמורים ללמוד בכיתה י”א. בסדרת גורלו של אפולו הם כבר באוניברסיטה, ופרסי ג’קסון 6 מתרחש בדיוק בחלל שביניהם – בכיתה י”ב, כשפרסי רוצה להשלים את הלימודים בתיכון במטרה להתקבל לאוניברסיטת רומא החדשה יחד עם אנבת’.
האם חובה לקרוא את כל הספרים לפני?
את פרסי ג’קסון 1-5 – כן, בוודאי, כי מדובר בספר המשך. את גיבורי האולימפוס ממש לא חובה. מלבד אזכורים קצרצרים לדברים שהיו שם כמו “פספסתי את כיתה י”א כי איבדתי את הזיכרון (אל תשאלו)”, או “נזכרתי במה שאמר החבר שלי ג’ייסון” – אין התייחסות עמוקה או מספיילרת לגיבורי האולימפוס, כך שמי שקורא את הספר השישי מיד אחרי החמישי, בלי גיבורי האולימפוס, זה ממש לא קריטי.
קראתי את הספרים מזמן, צריך לעשות קריאה מחדש?
אין צורך, בהנחה ואתם זוכרים את הדמויות החשובות כמו מי זה פרסי, אנבת’ וגרובר, כל השאר לא באמת חשוב. ריירדן דואג להשלים את הפרטים הקריטיים שאולי שכחתם כמו למה חצוי לא יכול להשתמש בסלולרי ומי זו איריס. כמובן שקריאה מחדש היא תמיד רעיון טוב אם יש לכם זמן, אבל בלי קשר לספר החדש…
*********
ועכשיו – לסקירה:
פרסי ג’קסון מתחיל את הלימודים בכיתה י”ב במטרה לסיים את הלימודים ולהתקבל לאוניברסיטת רומא החדשה, אבל מתברר שזה לא כל כך קל כמו שהוא חשב כי הוא מגלה שהוא צריך להביא איתו 3 מכתבי המלצה מאלים שונים, וכמובן שבשביל להשיג את המכתבים הוא צריך לצאת ל… מסעות חיפוש.
מסע החיפוש הראשון הוא אחר גביע האלים שנגנב – ופרסי אמור לגלות על ידי מי וכמובן גם להחזיר אותו. אליו מצטרפים אנבת’ וגרובר והם חוזרים להיות שלושת המוסקטרים (או שרק, פיונה והחמור, תלוי את מי שואלים).
“למה האלים תמיד מאבדים את פריטי הקסם שלהם? כאילו זאת הגדרת התפקיד: 1) תיעשה אל, 2) תשיג פריט קסם מגניב, 3) תאבד אותו, 4) תשלח חצוי למצוא אותו. אולי הם פשוט נהנים מזה, כמו חתולים שמפילים חפצים מהשולחן.”
הספר כל כך כיפי ומהנה בדיוק כמו הספרים הקודמים ומכיל את כל הרכיבים שאהבו: אקשן, קרבות, הומור וציניות, דיאלוגים שנונים, רגעים מרגשים, טיפוסים צבעוניים ומה לא. מה שכן, מדובר בספר שהוא כנראה הכי קצר מכל הספרים של ריק ריירדן – 237 עמ’, אם כי גם הפונט פה הרבה יותר קטן לעומת פרסי ג’קסון וגיבורי האולימפוס, אז אולי אם היו בוחרים באותו גודל פונט היינו מגיעים לכמות דפים דומה יותר.
“אתה יודע,” אמר גרובר, “הילדים במחנה החצויים מכינים יצירות מדהימות. הם בטח יוכלו להכין לך גביע חדש.”
האל נענע בראשו. “זה לא יהיה אותו הדבר.”
“אולי תבדוק את האפשרות של גביעים מתכלים ידידותיים לסביבה.”
“גרובר,” נזפה בו אנבת’. “הוא רוצה את הגביע המיוחד שלו.”
“אני רק אומר, חד פעמיים יותר היגייניים. כל האלים שותים מאותו גביע…?”
אני חושבת שעד שקראתי את הספר לא הבנתי כמה התגעגעתי לכימיה בין פרסי ואנבת’. הם זוג מהמם ומושלם, מה שהרמיוני ורון היו אמורים בספרי הארי פוטר להיות אם הם רק היו קולטים את הרגשות שלהם קודם, ואם הארי לא היה גורר אותם כל פעם לסכנות חדשות במקום לתת להם להתאהב בצורה נורמלית. אולי אם יום אחד יכתבו סדרת ספין אוף עליהם שמתרחשת אחרי שהם סיימו את הוגוורטס, נוכל להנות גם מזה.
לאנבת’ יש כוח-על: היא מסוגלת להסתכל על העתיד ולחשב כמה זמן ייקח לבצע משימה. היא קוראת לכוח הזה “תכנון”, והוא מבטל אוטומטית את כוח העל שלי, שהוא דחיינות.
אבל חוץ מהאקשן, הקרבות, מסעות החיפוש, האלים המעצבנים וכל שאר הדברים שהתרגלנו והתגעגענו אליהם בטירוף – הרגשתי שהספר הזה הוא במקביל גם הרבה יותר בוגר, ולא רק כי פרסי כבר בסוף תיכון, אלא כי אני חושבת שריירדן הבין שמי שהתחיל לקרוא את הסדרה ב2005, כשהספר הראשון יצא לאור, כבר גדל והגיע בעצמו לשלב שהוא אדם בוגר ועצמאי ואולי גם הורה בעצמו. יש בספר לא מעט דיבורים על ההיפרדות מהילדות וההתמודדות עם ההתבגרות והזקנה, וזה מובא בצורה כל כך נוגעת ללב ויפה. אני מניחה שזה לגמרי יעבור מעל הראש של צעירים שיקראו את הספר, אבל ידבר מאד לכל מי שגדל על הסדרה בנערותו וכרגע בשלב אחר בחיים.
הספר גם מתייחס בצורה יפהפיה לכל מהות המשפחה בשביל פרסי. פרסי שגדל עם אב חורג ואב ביולוגי מנוכר – זוכה בבגרותו לאבא חורג מדהים שכל פעם שכותבים עליו בא לי לבכות מהתרגשות, וגם – די לראשונה – להתייחסות אבהית מצד פוסידון. גם במשפחה הגרעינית מול אמא שלו יש התפתחויות שמי שקרא את גורלו של אפולו כבר יודע מה הן, אבל זה היה מרגש ממש לחוות את זה בספר. היו עוד כל מיני נקודות סביב פרסי ואנבת’, והקבלה של כל אחד מהם במשפחה של “הצד השני” (פרסי באחד מכותרות הפרקים כבר מתייחס לאתנה כחמותו לעתיד…), זה היה בעיני כל כך יפה, וגם סוג של “פרסי סבל כל כך הרבה בספרים וסיכן את עצמו כל כך הרבה פעמים, בואו ניתן לו לפחות התבגרות מושלמת והפי-אנד”. אז ריירדן, תודה, כי הייתי צריכה את זה.
לצערי, או לשמחתי, בספר הנוכחי פרסי מצליח להשלים רק מסע חיפוש אחד מתוך השלושה, כך שאני צופה שהסדרה תכיל לפחות עוד 2 ספרים – אז יש למה לצפות. ואיך אפשר בלי ציטוט אחרון לסיום?
הדרך המהירה ביותר לזהות חצוי היא לתת לו טלפון סלולרי. אם הוא בן פחות משמונה עשרה ואין לו מושג מה לעשות איתו, סביר להניח שזה חצוי. כשהמפלצות מגיעות ואוכלות אותו, אפשר להיות בטוחים בזה במאה אחוז.
אגב, הספר מוקדש בתחילתו לווקר, אריאן וליה – שמי שעוקב, מדובר בשחקנים של סדרת הטלוויזיה שצפויה לצאת בעוד מספר חודשים, וריירדן הבטיח שהפעם היא תהיה הרבה יותר תואמת לספרים. העונה הראשונה אמורה להתמקד בספר הראשון, ונקווה שהפעם לא נתאכזב…
****
הספר יצא במקביל גם בחו”ל וגם בישראל באותו יום (26.9) – ושאפו ענק להוצאת כנרת שעבדה על תרגום הספר כך שיצא לאור במקביל ליציאתו באנגלית, לא מובן מאליו בכלל!
כנרת זמורה דביר | 237 עמ’ | תרגום: יעל אכמון | עריכת תרגום: מיה יסעור | ספטמבר 2023
את הסקירה כתבה תמר גורפינקל
מנהלת את קבוצת המלצות אמיתיות על ספרים בפייסבוק
ואת הבלוג מה חשבתי על
מוזמנים להצטרף לקבוצה ולעקוב אחרי הבלוג שלה כדי לקרוא סקירות נוספות
פוסטים שיעניינו אותך
מה יעניין אותך?
