מפעל הבובות - אליזבת מקניל | סקירה

מפעל הבובות - אליזבת מקניל
תרגום: קטיה בנוביץ'

הספר הזה הוא כמו פוחלץ- בתור ילדה היו לנו כמה כאלה במעבדת מדעים בבית הספר, וחלקנו היינו מוקסמים מהם! לראות את החיות בגדול אמיתי, לגעת בנוצות התנשמת כשהמורה לא מסתכלת.. וכמובן שהיו גם תמיד את הילדים שפחדו להתקרב אליהם, או פשוט נגעלו.
אבל ככל שהתבגרתי הקסם התחיל להתפוגג ואת מקומו תפסה החלחלה שהגיעה עם ההבנה של תהליך ההכנה של פוחלץ.
״פיחלוץ״ זה להנציח את הרגע, את החיים, אפילו אפשר לראות בזה סוג של אומנות; אבל זהו גם עיסוק מאוד מורבידי וקריפי.

והספר מצליח להציג בדיוק את אותן התחושות המעורבות- את הקסם וההתפאלות לצד פחד, גועל ואפלה. כל אלה מייצרים סיפור בלתי שגרתי עם נגיעות קריפיות.
אז ברור לי שהספר לא מתאים לכל אחד, אבל אני בטוחה שיהיו כאלה שיראו בו את היופי הלא שגרתי שלו, את הקסם האפלולי.

קצת קשה לסווג אותו- זהו רומן ויקטוריאני שמעניק חלון הצצה ללונדון של אמצע המאה ה19, גם סיפור אהבה, גם סיפור על להגשמה עצמית והעצמה נשית, וכמובן גם עלילת מסתורין-גותית-קריפית כי למה לא. ללא ספק ספר מיוחד במינו!

הספר כמובן לא מושלם, ולא חף מביקורת:
הוא מתפתח לאט, והמתח נבנה בקצב איטי.
הסיפור לא היה אפל מספיק לטעמי, הייתה חסרה לי קריפיות.
וגם קצת התאכזבתי מהסוף- הכל קרה כל-כך מהר! והייתי רוצה עוד פרטים על חיי הגיבורים אחרי הסיום.

אבל האווירה בספר הייתה נהדרת, והוא כתוב ממש יפה.
בקלות אפשר לראות מול העיניים את לונדון של 1850 כי הספר הוא לא אגדה נוצצת, אלא הוא מציג לנו את המציאות כמו שהיא- את הרחובות שמלאים בזנות, עוני ומוות. גם אהבתי שהסופרת נשענה על בסיס היסטורי והציגה את התערוכה הגדולה במרכז ספרה, ואת הפלא הנקרא ״ארמון הבדולח״.

נקודה חשובה- מאחר שיש בספר מכין פוחלצים, מופיעים בספר גם נושאים כמו רצח, אכזריות לבעלי חיים והתעללות בבעלי חיים. חלק מהקטעים אינם פשוטים לקריאה, אז ראו הוזהרתם.