נימוקי חבר השופטים לפרס הביכורים של משרד החינוך בו זכה הספר: שיריו של שמעון אדף מציירים תמונות חכמות בלשון כנה, פשוטה לכאורה. בטון אינטימי, כמעט דיבורי, מטעין אדף נוף בהירהור, ותחושה בנוף, עד שאפילו דמויות מיתולוגיות, הופכות אצלו לבנות בית. מצאנו בהם רגש קרוב ונגיש, כמו גם מרחק של מחשבה, שימוש טבעי שאף פעם לא בנאלי בשפה, והרבה בהירות ועומק. באמצעות דימויים ישירים ולשון לא מצועצעת יוצר אדף יופי מפוכח. השירים מתאפיינים לכאורה בראיה "בוגרת", נקיה מרומנטיקה, אך האווירה הרומנטית מרחפת בשולי התודעה לפני שהיא נדחית, ונוכחותה יוצרת מתח שירי ומתח רעיוני מעניין.