"היא אמרה שהסתכלה אל מוצא הנהרות, שאין אלמוות אחר. בדרך חזרה הידהדו במוחי משום מה המילים, התהום ﬠמוסת הכוכבים של ישות אחרת. ﬠבר זמן ﬠד שתפסתי שמכשיר הניווט הציﬠ מסלול שונה מזה שבו הגﬠתי. הנתיב התפתל בין גושי ﬠצים, חצה גשרונים ונחלים, שום נוף ﬠירוני לרפואה, במרחק אולי יכולתי לאתר קווי מתאר של אסמים ומכלאות בקר.
ﬠצרתי את המכונית. השמים התכהו בשוליהם. מן המרחב הפרוש ﬠלה והתבבש זרזיף של ﬠוננ שביקﬠ את בהלתי. יצאתי להמריץ את הדם ברגלי שהלכו ונמוגו. אותו ﬠונג של השתכחות לא פג גם כשרגלי התמצקו. ﬠמדתי איתן ורועד למול ההתכהות, הﬠצים. איך הכרתי את הﬠונג הזה, שדבר בניסיוני לא הכין אותי אליו וידﬠתי באותה שﬠה, כפי שאני יודﬠ ﬠכשיו, רק לכנותו בשם ﬠמום, חסר תוכן, מקורב. הוא ﬠמד מﬠבר לכל כאב שהזדמן לי, לכל צווחה שנאצרה בזמן מן הזמנים באיברי..." .
הרומן מתנות החתונה ﬠוסק בהתבוננות שהויה, מבﬠד לזכוכית מגדילה רבת-ﬠוצמה, אחר התהוות קשרי אהבה בין בני אדם והתפוגגותם, ובבחינת פירורי הרגﬠים שבהם מתרחשות התמורות הגורליות האלה. מתוך כך הוא מנסה לברר אם אנו יכולים לחרוג מן הניסיון שמזומן לנו, ולאן, ומה מחיר החריגה הזו.