קִנֵּאתִי בָּהֶן, בַּיְּלָדוֹת שֶׁבָּאוּ מִשְּׁכוּנַת הָעֲשִׁירִים

עִם תִּיקֵי נְגִינָה אֲדֻמִּים כָּל כָּךְ וְאֶצְבָּעוֹת שֶׁהֻפְקְרוּ

לִקְלִידֵי פְּסַנְתֵּרָהּ שֶׁל גְּבֶרֶת פָאנִי, הַשְּׁכֵנָה שֶׁלָּנוּ.

מִמֶּרְחַק כַּמָּה קִירוֹת אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ אֵיךְ הִתְחַנְּנָה שֶׁלֹּא 

יִתְעַלְּלוּ בְּמוֹצַרְט. 

אָבִי, שֶׁקָּרָא אֶת כָּל מַפְתְּחוֹת הַסּוֹל שֶׁהִתְרוֹצְצוּ בְּעֵינַי, 

וְשֶׁיָּדַע שֶׁאֶצְבְּעוֹתַי הַמֻּסְתָּרוֹת בַּכִּיסִים רוֹצוֹת לְהִתְעַרְבֵּב

בְּאֶצְבְּעוֹת הַבָּנוֹת הָאֵלֶּה, פָּתַח אַרְנָק, כְּדֵי שֶׁאֶרְאֶה תְּהוֹמוֹת רֵיקִים

וְאָבִין שֶׁהַמִּלָּה 'לֶחֶם' מוֹפִיעָה בַּמִּלּוֹן לִפְנֵי 

הַמִּלָּה 'מוֹצַרְט'.

"תַּגִּיד לָהֶן", אָמַר, "שֶׁאוֹתְךָ לֹא מַכְרִיחִים לִלְמֹד פְּסַנְתֵּר".

לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְעַצְמִי, אֲבָל אָמַרְתִּי.

וְהֵן, בְּנוֹת קְצִינֵי צָבָא, קִנְּאוּ פִּתְאוֹם

בִּבְנוֹ שֶׁל פְּקִיד מַס רְכוּשׁ שֶׁלֹּא הֻשְׁלַךְ

לִקְרָבוֹת הַדּוֹ רֶה מִי.

וְיָדַעְתִּי אָז, שֶׁצָּרִיךְ לִקְרֹעַ אֶת הַשִּׂמְלָה מִגּוּפָהּ 

שֶׁל הַמִּלָּה 'קִנְאָה' כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אֶת צַלְּקוֹת הַשֶּׁקֶר 

שֶׁצָּרַבְתִּי בִּי,

שֶׁצָּרַבְתִּי בָּהּ.