הלילה לא היה שקט. תחילה נשמעו צעדיו של איש בורח, אחר כך הידהדו יריות. אדם ותומס שכבו דרוכים בקן וצותתו. אחר חצות לילה היתה דממה, אך אדם ותומס לא הוציאו את ראשיהם מתוך הקן. הם המשיכו לצותת, ואדם אמר, "אנחנו נצטרך למצוא לנו מחבוא בטוח יותר. בפנים היער הצמחייה צפופה יותר."

 

אדם ותומס למדו יחד באותה כיתה אבל לא היו חברים טובים. עכשיו, אחרי שברחו מהגטו ומצאו את עצמם לבדם ביער - כשסביבם מתחוללת מלחמה - הם לומדים אט־אט להכיר זה את עולמו של זה ולהתקיים יחד בקור וברעב. הקן המרופד, שבנו לעצמם גבוה על צמרת של עץ, משַמש להם מסתור; דמויות ובעלי חיים מזדמנים מספרים להם בדרכם על האימה והתקווה שמעבר לעצים; והיער - ובו ילדה שלא מן העולם הזה - מזַמֵן להם הפתעות וגילויים.

 

מיהם המלאכים שעוזרים להם לשרוד?

 

והאם הוריהם יבואו לאסוף אותם כשהמלחמה תסתיים, כפי שהבטיחו?  

   

ילדה שלא מן העולם הזה הוא ספרו הראשון לילדים של אהרן אפלפלד, חתן פרס ישראל לספרות ואחד הסופרים החשובים והמוערכים בארץ ובעולם.