לפני שבעים שנה סימלו השמות בגין, שמיר, לבני, מרידור ולנדאו את המרד של אצ"ל ולח"י ואת הימין הנרדף והמבודד. השמות נתניהו, ריבלין, אלדד ואחימאיר היו במשך שנות דור סמל של אופוזיציה אינטלקטואלית לשלטון הנצחי של מפא"י.

במרוצת השנים התגייסו בניהם ובנותיהם של בני דור ה"משפחה הלוחמת", הנסיכים, כדי לטהר את שמם של הוריהם וכדי לסייע להורים לכבוש את הנהגת ישראל. שמות המשפחה לא השתנו, אבל השמות הפרטיים כן: בני בגין, בנימין נתניהו, רובי ריבלין, ציפי לבני, דן מרידור, אהוד אולמרט, עוזי לנדאו, צחי הנגבי, לימור לבנת, יאיר שמיר, זאב בוים, רוני מילוא ויוסי אחימאיר, היו כולם צעירים שיצאו להגן על כבוד הוריהם ומצאו מלוכה לעצמם.

כיצד קרה שדור ותיקי המחתרות וחרות הצליח לשכפל את עצמו? איך היו הצעירים למנהיגי ישראל כבר שלושה עשורים? מדוע התפצלו הנסיכים, שהיו מאוחדים כל כך בצעירותם, בין שש מפלגות מהימין ועד השמאל?

בספרו הנסיכים מספר גיל סמסונוב — בעצמו בן ה"דור השני" של המשפחה הלוחמת, ומי שהיה שָם לצד דור המרד ודור הנסיכים מאז סוף ימי בגין — את סיפורם של הנסיכים: סיפור על דור מיוחד שנולד לתנועה מיוחדת. סיפור שמעולם לא סופר במלואו ואשר בלעדיו אי אפשר להבין את ההיסטוריה הפוליטית ואת ההווה הפוליטי של מדינת ישראל.