שני קשישים וגברת נוסעים בכביש החוף והביתה, לקיבוץ. בסובארו הישנה עומדת שתיקה רועמת, ממשית וכבדה כמו מטען חורג: חייהם עומדים להשתנות שינוי עצום, חובק כול, ובעצם כבר עכשיו הם משתנים. וכמו לא די בכך, בעוד כמה רגעים תתווסף לכל זה גם תאונת דרכים גורלית.

אלה תנאי הפתיחה ברומן החדש של נתן שחם, לוח חלק, רומן שכל התאונות שבהו הן במובן מסוים תאונות-לוויין לתאונה אחת מז´ורית: התרסקותה של הפלנטה הקיבוצית. זוהי יצירה שראשיתה בשנות השלושים של המאה שעברה ואחריתה בימינו, תחת חרב ההפרטה המתהפכת; יצירה המעלה שאלות שלכאורה אינן ברשות היחיד ואילוב פועל הן תמיד קובעות את גורלו; יצירה שהיא תמונה מרהיבה ומכאיבה של שקיעה: שקעיתו של האדם השלובה בשקיעתה של החברה.

"יש לנו חיים נפלאים, אבל שכחו לספר את זה לחברים, לכן הם לא יודעים שהם צריכים להיות מאושרים, ויש כאן גם כאלה שלא יחמיצו הזדמנות להיות אומללים..." מעיד גיבור הרומן, הצייר חנן הררי, באוזני ידידו גודמן, מיליונר השבוי בקסמו הפסטורלי של הקיבוץ. "המקום היחיד אצלנו ששרוי בשלווה גמורה זה בית הקברות, ובכל מקום אחר תוססים חיים סוערים... מתחת לפני השטח רוחשים כאן יצרים שלא באו על סיפוקם ותקוות שנכזבו. ביקשו לברוא אדם חדש והולידו אדם ישן. הבטיחו לעצמם חיים באוטופיה ומצאו את עצמם בעיירה יהודית."

נתן שחם, סופר ומחזאי חבר קיבוץ בית אלפא, הוא מחשובי הסופרים הישראלים בני דור הפלמ"ח. בחמישים שנים של קריירת כתיבה מפוארת זכה בפרסים ספרותיים רבים, בארץ ומחוץ לה, ורכז לעצמו דורות של קוראים נאמנים.