דון חואן נעדר היעדרות ממושכת משלושת ספריו הקודמים של קסטנדה, שבהם ניסה המחבר להגיע בכוחות עצמו אל מעמד המכשף - היורש. ב"כוח השקט" מופיע שוב דון חואן במלוא עוצמת תבונתו - חכם, מרגיז, מסוגל למעשי ניסים ולמעשי קונדס, אך תמיד חותר אל בינתו של הלוחם, אותה הוא מקנה לתלמידו באמצעות סיפוריו המרתקים, שהם מאגיה ואמנות כאחת. קרלוס קסטנדה לא היה מעולם אופנה חולפת. כאנתרופולוג, מיסטיקן, משורר וסופר מחונן, הצליח לפתוח בפנינו את מכמניה של חוויה דתית ופילוסופית אשר ימיה קדמו לבואו של האדם הלבן לאמריקה, ועדיין היא משגשגת בקרב האינדיאנים שם. "כוח השקט" הוא ספרו המרשים ביותר של קסטנדה - הבזק אור על פינותיה האפלות ביותר של המחשבה האנושית. הכישוף והמאגיה מתגלים בסופו של דבר כמטאפורות לצורך של האדם להבין את עצמו ואל העולם בו הוא חי. מעשי הניסים והחזיונות של דון חואן מצטרפים לשיטה של מוסר, אמונה ומימוש - עצמי, טרנסצנדנטלית ומוחשית כאחד.