"לא חשוב כמה אתה יודע, לא חשוב כמה אתה חושב, לא חשוב כמה אתה מתחבל ומתכסס ומתכנן, אתה לא מעל הסקס."

במילים אלה משיק כותב הרומנים הנמרץ, הבלתי נלאה והרציני ביותר מבחינה מוסרית את ספרו הלוהט ביותר מן הסתם. הדובר הוא דייוויד קֶפֶּש, שׂב שיער ובן יותר משישים, מבקר תרבות רם מעלה ומרצה כוכב בקולג' בניו יורק - וגם תועמלן רהוט של המהפכה המינית. לאורך שנים הוא עשה לו למנהג לשכב עם סטודנטיות הרפתקניות תוך שמירה על מרחק אסתטי ביקורתי. אבל כעת התבטל המרחק הזה. מי שמביאה לחורבנו של קפש היא קוֹנסוּאֵלָה קַסְטילוֹ בת העשרים וארבע, בתם היפהפייה, הצנועה והמעודנת של גולים קוּבּנים. קפש מנהל עמה רומן סבוך ותוך כדי כך מוצא את עצמו שוקע בחוסר ישע בביצה טובענית של קנאה מינית. בתיעוד פרטי הנפילה הזאת מבצע פיליפ רות סדרה של וריאציות עוצרות נשימה על נושאים כמו ארוטיקה והחיים בצל המוות, פריקת עול ודיכוי, חופש והקרבה. החיה הגוועת הוא כמו מחתה עמוסה גחלים לוחשות - מלא חום אינטלקטואלי והרה סכנות. ב-1997 זכה פיליפ רות בפרס פוליצר על ספרו פסטורלה אמריקנית. ב-1998 הוא קיבל את המדליה הלאומית לאמנויות בבית הלבן. וב-2002 - את הפרס הגבוה ביותר של האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולספרות, מדליית הזהב לספרות בדיונית שהוענקה בעבר, בין השאר, לג'ון דוס פאסוס, לוויליאם פוקנר ולסול בלו. הוא זכה פעמיים בפרס הספרים הלאומי, בפרס פן/פוקנר ובפרס הספר הלאומי של חוג המבקרים. ב-2005 קיבל הספר הקנוניה נגד אמריקה את פרס אגודת ההיסטוריונים האמריקנים עבור "רומן היסטורי בולט בנושא אמריקני, 2004-2003" ונבחר לספר השנה של "ניו יורק טיימס בּוּק ריוויוּ", "סן פרנסיסקו כּרוֹניקל", "בוסטון גלוֹבּ", "שיקגו סן טיימס", "לוס אנג'לס טיימס בּוּק ריוויוּ", "וושינגטון פוסט בּוּק ווֹרלד", "טיים", "ניוּזוויק" וכתבי עת רבים נוספים.

בבריטניה זכה הקנוניה נגד אמריקה בפרס ו"ה סמית לספר הטוב של השנה ובכך הפך את רות לסופר הראשון שזכה פעמיים בפרס, המוענק זה 46 שנים. ב-2005 היה רות לסופר האמריקני החי השלישי שספריו פורסמו במהדורה מקיפה ומוסמכת על ידי הספרייה של אמריקה. הכרך האחרון בשמונת הכרכים מתוכנן לפרסום ב-2013.