בקובץ הזה מכונסים שירים ישנים וחדשים של יהונתן: שירים מוקדמים שנכתבו בשנות השבעים, שירים חדשים מן המילניום החדש ומבחר תרגומי שירה.

"קשה, אולי אפילו בלתי אפשרי, להגדיר שירה," כותב יהונתן באחד מפרקי המבוא שבספר. "מה שברור לי לגמרי הוא ששירה צריכה לנסות להגיד הרבה, במעט מילים. השירים שלי הם ניסיון לעצב את המציאות ולהסביר את עצמי לעצמי. ולאחרים. בעיקר לאחרות..."

"אמא שלי העריצה את המשוררים הרוסים הגדולים וכמובן את אלתרמן ואת שלונסקי. היא מעולם לא חיבקה או נישקה אותי אבל כשכתבתי שיר והראיתי לה אותו והיא עשתה את הבלתי יאומן - היא נישקה אותי! אז כתבתי עשרה שירים ביום אחד..."

"אני כותב רק כשאני במרומי האושר שנמשך בדרך כלל דקה וחצי, או בתחתית הייאוש; אני כותב אם אני מאוד אוהב מישהי או מאוד לא אוהב אותה; אבל ברגע ששלחתי את המכתב הקצר שלי, אני מרגיש הקלה גדולה. איני מחכה לתגובה או למענה, ואפילו אני לא יודע להגיד מה הרגשתי כשכתבתי את השיר. אחרי השיר הזה אני הולך ומחכה לשירים הבאים, שלעולם לא אדע מתי הם יפתיעו אותי ומה ארגיש או לא ארגיש כשאכתוב אותם."

אחרי השיר הזה אני הולך, ספר השירים החדש של יהונתן גפן בהוצאת דביר,

עריכה: עלמה כהן-ורדי, כריכה קשה, 113 עמודים.