יהונתן גפן
1947-2023
משורר, מחזאי, סופר, פזמונאי, עיתונאי, סאטיריקן, עיתונאי, מגיש טלוויזיה ומתרגם.
גדל והתחנך בנהלל. ב-1965 התגייס לחיל הצנחנים, ובתום השירות עבר להתגורר בתל-אביב. אז גם החל לפרסם משיריו בסיוע עצותיו והערותיו של המשורר נתן אלתרמן. עם הזמן נעשה חלק מחבורת "לול" המיתולוגית שכללה בין השאר את אורי זהר, אריק איינשטיין ושלום חנוך.
בשנת 1972 החל לפרסם טור אישי שבועי במוסף "סופשבוע" של מעריב ופזמונים לשירים שהולחנו ונעשו פופולאריים. מאז 1974 העלה שמונה מופעים שבהם שילב קטעי דקלום שלו עם שירים שהלחינו וביצעו אומנים שונים.
על הבמה הרשה לעצמו לשלוח חצים סאטיריים עוקצניים כנגד החברה, הממשל והממסד ויצא כנגד מדיניות הכיבוש בשטחים והתַרבות ה"מיליטריסטית" ששלטה בארץ לטענתו. אמירותיו עוררו לא פעם ביקורת אש ציבורית קשה ואף איומים על חייו. ב-1982, עם פרוץ מלחמת לבנון, הצטרף גפן (במילואים) לדיויד ברוזה ויהודה עדר בהופעות בפני חיילים בלבנון.
ב-1983 תירגם וכתב מבחר בלדות ופזמונים ספרדיים שהפכו לימים לאחד האלבומים המצליחים בארץ - "האישה שאיתי", שאותו הלחין ושר דיויד ברוזה. ב-1989 פרש גפן מהופעות חיות ובחר להתמקד בכתיבה. הוא פירסם רומנים, תרגומים למחזות ויצירות לילדים, בהם "הכבש השישה-עשר" שהפך לתקליט מצליח פורץ דרך בתרבות הילדים.
גפן שהה כמה שנים בלונדון, ניו יורק ובוסטון. ב-2013 התפטר ממעריב לאחר 40 שנות כתיבה של טור אישי.
מתגורר בבית יצחק, אב לשלושה ילדים – שירה, אביב ונטשה.
