דייב מיצ'ל בן הארבע - עשרה מספר על קיץ אחד בניו - יורק. הוא ואביו מתווכחים כמעט על כל דבר: המוסיקה שדייב שומע, השיער שלו, אפילו איזו חיה כדאי לגדל. אביו של דייב חושב שלגדל כלב עשוי להיות חינוכי מאוד. אבל דייב הביא הביתה חתול, וקרא לו חתול. הדייר החדש עצמאי ואוהב הרפתקאות כמעט כדייב עצמו. מרגע שחתול בסביבה, דייב פוגש אנשים חדשים: טום, צעיר בודד שנשר מלימודיו בקולג'; ומרי, שאיתה הוא יכול לדבר בגילוי לב. בזכותם, ובזכות חתול, הופכים האירועים היומיומיים למשמעותיים יותר: צפייה במחזמר הסלמנדרות שנתפסו בפארק, ההפלגה במעבורת וסיפור הטלפונים. דייב ואביו עדיין מתווכחים, אבל שניהם כבר מסכימים שגם חתול בבית יכול להיות חינוכי מאוד - בייחוד אם מדובר בחתול כמו חתול. אמילי צ'ייני נויל (1997 - 1919) נולדה בקונטיקט, ארצות - הברית, ובימים שכתבה את שמע, תתול, התגוררה (עם בעלה, חמשת ילדיהם, שני כלבים גדולים וחתול) ברחוב גראמרסי פארק במנהטן, ניו - יורק. החתול שלה, ששמו חתול, הוא מצאצאיו של מידנייט, שהספר מוקדש לו.