"לקראת סופו של העשור השני של המאה ה־21, הופכת מדינת ישראל למדינת כל שבטיה: החרדים והחילונים, הערבים והדתיים הלאומיים, גדלים — בהכללה — בתוך מערכות חיים וחינוך נפרדות, תוך שהם נבנים ומבנים אתוס ותמונת עתיד שונים זה מזה ומנוגדים זה לזה...

 החברה הישראלית כמהה ליחד, לביסוסה של רקמת חיים משותפת. זוהי חובתנו, לנהל את השיח ואת הדיון הזה, גם באופן מעשי, בכדי לחזק את היסודות עליהם יכולה וצריכה השותפות הזו לעמוד...

 הדיון המהותי להמשך קיומה של החברה הישראלית חייב להתקיים עם ובין נציגי השבטים כולם. עליו לכלול עיסוק אמיץ בכלל תחומי החיים שלנו, מתוך מחויבות של כלל הצדדים המתדיינים, שכן שותפות מטילה אחריות... אין לי ספק כי עמדתו של פרופ' רובינשטיין תהיה משמעותית בתוך דיון זה..."

מתוך הקדמת הנשיא ראובן (רובי) ריבלין לספר.

 

אמנון רובינשטיין — חתן פרס ישראל לחקר המשפט, שר החינוך לשעבר, פרופ' למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. בתקופת כהונתו כשר חינוך חולל רפורמות רבות, ביניהן פתיחת מכללות אקדמיות, אזוריות ולא מתקצבות, אשר שינו את פני ההשכלה הגבוהה בישראל. פרופ' רובינשטיין יזם והעביר את שני חוקי היסוד בנושאי זכויות האדם - כבוד האדם וחירותו וכן חופש העיסוק, שהפכו ברבות השנים לחוקה בזעיר אנפין של ישראל.