גרייס לייזה ואנדנבורג סופרת הכול. את האותיות בשמה (19). את הצעדים שהיא עושה בכל בוקר אל בית הקפה המקומי (920). את מספר זרעי הפרג שעל פרוסת עוגת התפוז שלה, שמכתיב את מספר הנגיסות שיידרשו כדי לאכול אותה. גרייס סופרת הכול, כי המספרים שומרים של שלמותו של העולם. והיא צריכה לפקוח עין על מצבו.

לשיימוס ג´וזף או´ריילי (גם כן 19, כולל גרשים), יש הידיים הסקסיות ביותר שגרייס ראתה מימיה. הוא חושב שמוטב לה להפסיק לספור.
אם רק תצליח להתמיד בעבודה, למשל, או לפתוח את ארונות המטבח מבלי לערוך ספירת מלאי, או להכין סנדויץ´ שמכיל מספר לא ידוע של נבטים. הבעיה של גרייס היא ששיימוס לא סופר.
הבעיה האחרת שלה היא... שהיא סופרת אותו.