מאושוויץ לבודפשט, מסע אל לבה המדמם של המאה ה-20.

 

עמנואלֶה הוא ילד מרדני ומלא שמחת חיים שרוצה לבנות לעצמו זוג כנפיים כדי לעוף כמו הציפורים. תמיד נודף ממנו ריח קל של רגליים מיוזעות, "הריח של השמחה", והוא מטפס על עצי דובדבן ודוהר על אופניו במורד שבילי העפר. אבל כל מה שנשאר מעמנואלה הוא קומץ מכתבים ומחברת שהוטמנה בקיר בגטו לודז'.

 

אמארה, חברת הילדות שלו מפירנצה, יוצאת ב-1956 למסע חוצה-אירופה בעקבות גורלו. היא נכנסת אחוזת אימה לתוך מה שנשאר ממדור הגיהינום של אושוויץ-בירקנאו, חוצה את רחובות וינה בחיפוש אחר ניצולים, מגיעה לבודפשט עם פרוץ מהפכת ההונגרים, על רקע שריקותיהם של הטנקים הרוסיים המחוררים את הבניינים. במהלך מסעה נחשפות זו לצד זו משמעותה של התהום שאליה הידרדרה המאה ה-20 והתקווה הבלתי מנוצחת לעולם אחר.

 

באלגנטיות ובהרמוניה מדויקת, כמו בקלאסיקות הגדולות של עולם הספרות, יוצרת דצ'ה מריאני מחווה לאישה נועזת החותרת אל האמת על אף המחיר הגבוה שהיא עלולה לשלם.

 

דצ'ה מראיני, סופרת, משוררת ומחזאית, היא מהסופרות האיטלקיות הידועות והאהובות ביותר של זמננו, כלת פרס "פרמיו קמפלו" (1990) ופרס "פרמיו סטרגה" היוקרתי (1990). ספרה "רכבת הלילה האחרון" נמכר עד כה בכ-150,000 עותקים.

 

אינדיפנדנט