גִּילִי הִתְבּוֹנְנָה בַּנַּעֲרָה שֶׁבִּקְצֵה הַצִּיּוּר. הִיא יָשְׁבָה יְחֵפָה וְקָרְאָה. לְרֹאשָׁהּ הָיָה כּוֹבַע טֶמְבֶּל, וּמִמֶּנּוּ גָּלְשׁוּ שְׁתֵּי צַמּוֹת אֲרֻכּוֹת. לְפֶתַע נִשְׁמַע רַעַם אַדִּיר, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע הַדְּמוּיוֹת בַּתְּמוּנָה הִתְחִילוּ לָזוּז... צִיּוּר קִיר עֲנָק מְפָאֵר אֶת חֲדַר הָאֹכֶל בְּקִבּוּץ גַּן שְׁמוּאֵל, שֶׁאֵלָיו נוֹסַעַת גִּילִי בְּחֻפְשַׁת חֲנֻכָּה. גִּילִי עוֹמֶדֶת מוּלוֹ