היו זמנים ששליחים הגיעו אל הבתים והביאו עמם בשורות של מוות. היו זמנים שאנשים ונשים מוינו על פי מוצאם: אלה שהוּתר להם להיות, ואלה שלא הותר להם להיות. ועל אלה שלא הותר להם להיות נאסר הכול.

נאסר עליהם להיות בעלי רכוש, נאסר עליהם להתגורר, ונאסר עליהם להם להיראות. לקחו מהם את הכול ושלחו אותם למסע. התחנות במסע הזה שימשו אך ורק לצורך פריקתם של המתים, והנשלחים היו כבויים, מחוקים ונטולי שם עוד בטרם יצאו אליו.

הנס גינתר אדלר היה אחד מאותם אנשים שנשלחו למסע הזה. במסע, הסיפור-הרומן שכתב בלונדון בשנים 1950-1, ניסה אדלר להעניק שפה לזוועה הזאת כך שיהיה אפשר לעמוד על תחושת האִיום היומיומית שהיתה מנת חלקם של המשתתפים במסע. באמצעות סיפור גורלה של משפחת הרופא היהודי ליאופולד לוסטיג מתאפשר לקלוט בפעם הראשונה את משמעות הנפילה מן החיים הנורמליים שהיו ואינם עוד.

הנס גינתר אדלר נולד בפראג ב-2 ביולי 1910, גדל במשפחה מן המעמד בינוני, למד מוזיקה, ספרות, פילוסופיה ופסיכולוגיה וכתב תזה על "קלופשטוק והמוזיקה". את עלייתו של היטלר לשלטון חווה כששקד על עבודתו בארכיונים שבברלין. נשלח לאושוויץ ולנִידֶרְאוֹרְשֶל, סמוך לבוכנוואלד. בשנת 1947 נמלט מפני השלטון הקומוניסטי הצפוי בפראג ועבר ממולדתו זו ללונדון וב-21 באוגוסט 1988 מת שם והשאיר אחריו שירים, סיפורים, רומנים, ספרי מדע ומאמרים.