"'הו, הו, מליזלדה היפה,'  שרה גברת אסתריקה, ובקולה הגבוה נמזגו ניחוחות לילה מרירים של פיגם ורוזמרין שצמחו בארגזי עץ מרקיבים על מעקי מרפסות אחדות בקומות העליונות של הבית הגדול: חמש קומות, שלושה אגפים וארבע כניסות (בנה אותו איש עשיר מטבריה שהיה מגיע בכל ראשון בחודש לגבות שכר דירה) אצל שרינה היפה, למשל, ואצל מתילדה ואפילו אצל דון בונפיל, הסנדלר האלמן שהתגורר עם בנו בדירת חדר בקומה החמישית בכניסה דלת."