לקסיקון, ספרו החמישי של מקס ברי, התקבל בתשואות על ידי הקהל והביקורת. בין היתר נבחר לקסיקון לרשימות הספרים הטובים של שנת 2013 על ידי אמזון, קירקוס, ניו יורק טיימס, השיקגו טירביון, ווג ואינדי נקסט.
הם גייסו את אמילי רף מרחובות סן פרנסיסקו. הם אמרו שזה בגלל שהיא טובה במילים. הם עוד יתחרטו על זה. הם אמרו שוויל פארק לא היה אמור לשרוד. אבל הוא לא זוכר. עכשיו הם רודפים אחריו והוא לא יודע למה. יש מילה, הם אומרים. מילה שהורגת. והם רוצים אותה בחזרה...
מקס ברי נולד באוסטרליה (1973), כיום הוא גר במלבורן יחד עם אשתו ובנותיו. לפני שהחל לכתוב במשרה מלאה הוא היה מנהל שיווק בשלוחה האוסטרלית של Hp. כסופר תמיד עניין אותו לדעת איך מילים משפיעות, כיצד זה ייתכן ששני אנשים קוראים את אותו ספר ובסופו יש להם דעות שונות לחלוטין עליו.

מה שהוא הבין עם השנים זה שהסיפור נתפס באופן שונה בקרב אנשים שונים בגלל מה שקורה כשהמילים נכנסות למוח, לתודעה: ממש כמו בתכנות כשאתה רוצה להפעיל תוכנה מסוימת, כותבים קוד הבנוי ממילים והוא משפיע על החומרה.
הרעיון הזה הוא הבסיס ללקסיקון העוסק בהשפעתן של מילים על פעולות. ברי הוא איש שיווק והוא יודע שבשיווק יש למילים כוח שכנוע אדיר, הן ממש מניעות לפעולה. לדעתו, כל מילה היא "כמוסת זמן" המכילה בתוכה היסטוריה רבת שנים, שגם על ידי מחקר ארוך לא ניתן להבין אותה עד הסוף.
לקסיקון עוסק גם בסוגיות של פרטיות בעולם המודרני. ברי עומד על המורכבות של הסוגיה הזו: מצד אחד אנחנו מאוד קנאים לפרטיות שלנו, ומצד שני אנחנו משתפים בלי הכרה בפייסבוק ונותנים לחנויות וחברות אשרי לעקוב אחרי מה אנחנו צורכים.
הראשון נראה לנו כיף ולשני אנחנו אדישים כי "זה למטרות מסחר". הכל טוב ויפה עד שאנחנו מבינים שזרים לחלוטין יכולים להרכיב פרופיל אישיות די מדויק שלנו. הסוגיות האלה, של מניפולציה באמצעות שפה ובניית "פרופיל אישיות" הן מרכזיות בספר המאוד חכם הזה.