דֻּבּוֹן הַקָּטָן אוֹהֵב לְשַׂחֵק עִם אִמָּא דֻּבָּה וְאַבָּא דֹּב בְּמִשְׂחַק חֲרוּזֵי הַלַּיְלָה טוֹב.
"לַיְלָה טוֹב, אַרְנָבוֹנִי!" "מִי אוֹהֵב אוֹתְךָ כָּמוֹנִי?"
"לַיְלָה טוֹב... אוֹר!" "בִּלְעָדֶיךָ הַלַּיְלָה שָׁחֹר!"
עַד שֶׁדֻּבּוֹן הַקָּטָן מִתְעַיֵּף, מְפַהֵק פִּהוּק עֲנָק ?וְעוֹצֵם אֶת הָעֵינַיִם.
"לַיְלָה טוֹב... כְּבָר מְאֻחָר!" "לְהִתְרָאוֹת מָחָר!"
סִפּוּר לַיְלָה טוֹב קִצְבִּי וּמִתְנַגֵּן הַמַּזְמִין אֶת הַיְּלָדִים לְהִפָּרֵד מֵהָעוֹלָם הַסּוֹבֵב אוֹתָם תּוֹךְ כְּדֵי מִשְׂחָק.