רוח הזמן גורסת שחברה ערכית ומשגשגת יכולה להיווצר רק כאשר נזנח את כל אמונותינו המסורתיות וננתק את השייכות הלאומית שלנו. אחרת נמשיך לחיות בעולם נטול צדק ואושר.

האם הדת, הלאומיות והשבטיות באמת פוגעות בנו? פרופ' משה קופל מוכיח כי ההפך הוא הנכון.

קופל עושה זאת בעזרת דמויות בדיוניות למחצה שהכיר במהלך חייו, ובראשן "היידי" ו"שימען" (שמעון). היידי, יהודייה אמריקנית בוגרת תרבות-הנגד, מאמינה כי העולם, והיהודים במיוחד, צריכים לצעוד לעבר מציאות קוסמופוליטית ממושפטת המעוצבת לאורן של זכויות אדם אוניברסליות. שימען, ניצול שואה וחסיד מבוגר, שומר את מסורת אבותיו למנהגיה מתוך פיכחון. קופל מראה, על פי מגוון תחומי ידע ומחקר, ובעזרת דמויות בדיוניות נוספות, כי דווקא דרכו של שימען מובילה לחברה יציבה ומלוכדת. המסורת תמשיך לקבור את מנבאי מותה.

במה תורמים לשגשוג האנושי חובות ואיסורים שרירותיים לכאורה?
מהו יתרונן של נורמות שאינן מעוגנות בחקיקה ובאמצעי אכיפה?
מה נובע ממה – אמונה או מחויבות מעשית?
היכן מסתמנת כיום תחייה מפתיעה של מסורת יהודית אורגנית?