ד"ר איתן גרין, רופא בסורוקה, פוגע בפליט אריתראי בסיום משמרת – וממשיך לנסוע. מכאן והלאה, החיים של איתן הופכים למסע אפל ומסוכן.

סירקיט (30), פליטה סודנית שהיתה עדה לתאונה, סוחטת את איתן – בתמורה לשתיקתה, סירקיט דורשת מאיתן להקים בית חולים שחור, ולהעניק טיפול לפליטים מאפריקה, שמפחדים להגיע לבי"ח מחשש לגירוש. בלית ברירה, איתן מתחיל לזגזג בין חדר הניתוח הסטרילי ב"סורוקה" ובין שולחן חלוד במוסך נטוש בפאתי באר שבע. הוא מנסה להשתחרר מסירקיט, אך על הדרך נזכר למה מלכתחילה הוא רצה להיות רופא.

חקירת תאונת הפגע וברח מוטלת על ליאת, חוקרת בכירה במשטרה – ואשתו של איתן. דוידסון, המעסיק של הפועל שנדרס למוות, מתעקש לקבל תשובות. מה שנראה מבחוץ כפרץ הומאניות מצד החקלאי הקשוח, אינו אלא תאוות בצע פשוטה: דוידסון כבר מזמן לא מתפרנס מהמסעדה בתחנת הדלק שלו. המסעדה היא תחנת מעבר למשלוחי סמים מכיוון מצרים. הפועל שנדרס למוות נשא על גופו משלוח בשווי מאות אלפי שקלים, והמשלוח הזה נעלם.

לצד הסחיטה ומאבקי הכוח נרקמת דרמה חברתית נוקבת ומותחת. זהו סיפור על אינטימיות בלב הזרות, מסע בתוך ארוטיקה של ניגודים. אבל בסופו של דבר זהו סיפור על בחירה אחת, שנייה אחת, שגורמת לאדם לפקוח את עיניו ולשאול: מי אני בעצם?

להעיר אריות מנהל עם הקורא מסכת יחסים מפתה ומתעתעת. לעיתים הוא גורם לנו להתבונן בחולשותיהן של הדמויות באור אירוני חריף, ולעיתים הוא מפעיל, בעוצמה רבה, את תחושות ההזדהות והחמלה שלנו.

איילת גונדר-גושן, ילידת 1982, פסיכולוגית ותסריטאית. עבדה כעיתונאית ועורכת חדשות בידיעות אחרונות. ספרה הראשון לילה אחד, מרקוביץ זכה בפרס ספיר לספר ביכורים ותורגם למספר שפות.