"..'אז מה, אתה יהודי?' 'אני??? מה זה יהודי?' 'יהודי זה...' טון התלבט בשאלה אגב חיטוט מעמיק באף. 'היהודים... הגרמנים מגרשים אותם מהולנד. אבל יש כאלה שמצליחים לברוח ולהתחבא.' 'למה מגרשים אותם?' 'לא מבין בזה. משהו שקשור בהיטלר.'

'מה זה היטלר?' 'שום דבר אתה לא יודע, הא? היטלר הוא הפיהרר של גרמניה. בן אדם איום ונורא..." מי זה היטלר? מה זה יהודי? למה אסור לו לגלות את זהותו? לאן נעלמו אמו, אביו ואחיו הקטן, ולמי הוא שייך בסופו של דבר?'

עם שאלות קשות ומבלבלות אלה נאלץ אנדרה ון פלימן להתמודד בגיל שש וחצי, אחרי שמשפחתו מגורשת מאמסטרדם בזחן מלחמת העולם השניה, והוא מופרד מהוריו ומאחיו הקטן. השאלות צצות תוך כדי ניסיונותיו להסתגל למציאות השונה לגמרי מכל מה שידע והכיר, ומאמציו להתרגל לחיום חדשים שאינם מפסיקים להפתיע.

פעם הם קשים מאוד, פעם הם מצחיקים מאוד, לרגעים הם מייאשים, מאכזבים ועצובים ולרגעים הם מרגשים, מהנים ומלאי שמחה וקסם של ילדות. ובעיקר - הם מאשרים כי לעתים המציאות עולה על כל דמיון.

לכתיבת הסיפור המופלא הזה שותפים שניים - אריה בן - פלאי וצרויה להב - החיים כיום בשכנות בירושלים. אריה בן - פלאי הוא הילד אנדרה, והמשוררת צרויה להב כתבה את הספר על - פי זיכרונותיו. הסופרת זכתה בפרס "יד ושם" למפעלים חינוכיים לשנת תשס"ב על כתיבת ספר לילדים ונוער בנושא השואה.