"כבר לא ילדה של אף אחד," אומרת המספרת כהד לאחד המשפטים האחרונים של אמה. "כבר לא אמל'ה של אף אחד," אמרה האם על מיטת חוליה, וסירבה נחרצות לשתף פעולה עם הרופאים שטיפלו בה. סירבה - ונכנעה לגוף המתפורר. בעזרת רשימות מקוטעות, ששירבטה לעצמה בימי מחלת אמה ובחודשי האבל שלאחר מותה, משרטטת ציפי גון - גרוס רגעים של קרבה גדולה ושל כעס, אהבה והחמצה, וגם בודקת את עצמה באור החשוף החדש של היתמות. עכשיו חשוב לה לדעת מה קרה בבור המחבוא שבו הסתתרו הוריה שמונה - עשר חודשים בימי המלחמה. מה לחשו בחושך, איך נגעו זה בזה, האם התנשקו. שלוש שנים לאחר מות האם היא נוסעת לפגוש עוד ועוד חברי ילדות של הוריה, רק כדי שמישהו מהם ילטף את ראשה ויאמר לה, "ילדה שלי". ציפי גון - גרוס היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית, עורכת ומגישה תוכניות רדיו וטלוויזיה. פרסמה עד כה שישה ספרי ילדים. "כבר לא ילדה של אף אחד" הוא ספרה הראשון למבוגרים. סיפור קצר פרי עטה זכה בפרס בתחרות הבינלאומית לסיפורי נשים מאזור הים התיכון. היא נשואה ואם לארבעה.