"ויהי בלילה ההוא וייצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים..." כך מתאר מחבר ספר מלכים את סיומו של מצור סנחריב מלך אשור על ירושלים ואת היחלצותם בדרך נס מידי האויב שבא מצפון.
עד כמה משקף התיאור המקראי הזה את השתלשלות האירועים לאשורם? ומה היה אופיים של היחסים בין אשור לבין יהודה וישראל במאות ט' - ח' לפנה"ס?
בספרו ישראל ואשור גרשון גליל מוביל אותנו נדבך אחר נדבך בשחזור אירועי הימים הרחוקים ההם. במשך מאתיים השנים הנדונות בספר זה לא היו ממלכות ישראל ויהודה אויב מספר אחד של אשור ומעולם לא היו בגדר איום של ממש עליה. לעומת זאת, לישראל וליהודה היו היחסים עם אשור בעיה קיומית, עניין של חיים ומוות. האימפריה האשורית הביאה לקיצה של ממלכת ישראל, פגיעה קשה בממלכת יהודה, והפיצה עשרות אלפי גולים מישראל ומיהודה על פני המזרח התיכון כולו. למרבה האירוניה, במרבית התקופה הנדונה היו ישראל ויהודה בעלות ברית וסאליות נאמנות לאשור, ואף נעזרו בה במלחמותיהן נגד שכנותיהן, ובראשן ממלכת ארם דמשק.
המחבר בוחן את היסודות שעליהם הושתתה מדיניות החוץ של הממלכות האלה ואת הגורמים שהביאו בסופו של דבר לשקיעתה ולנפילתה של ממלכת ישראל. ממלכה זו היתה שרויה בעימות אסטרטגי עם ממלכת דמשק במשך כמאתיים שנה, והמחבר מנסה לברר מדוע התמוטטה ממלכת ישראל דווקא לאחר שכרתה ברית שלום עם דמשק.