עדויות ספורות אלה משקפות אך מעט מקשת הרגשות המהדהדים עדיין בסדר היום הציבורי בהולנד. שנים–עשר המרואיינים בספר אינם מדגם מייצג של "ההולנדים במלחמת העולם השנייה", אלא נציגים של הרוב הגדול, של "העומדים מנגד". רובם היו ילדים בתקופת המלחמה. הזיכרונות שהודחקו עולים במלוא עוצמתם. מה עושים איתם?