מדי יום יוצאת בּימה מהצריף הרעוע בשכונת העוני שבה היא מתגוררת בבומביי והולכת לבית גבִרתה. בימה, אנאלפביתית מאופקת למודת סבל ואובדן, עובדת בבית המשפחה כבר יותר מעשרים שנה ושואפת לחלץ את נכדתה, ואולי גם את עצמה, מחיי המצוקה. היא מקרצפת את רצפות הבית שבין כתליו היא מוסיפה להיחשב זרה, ממרקת את הרהיטים שעליהם אין היא מורשית לשבת, ושוטפת את הכוסות שמהן נאסר עליה ללגום.

גבִרתה סֵרה היא עקרת בית מהמעמד הבינוני, שתחת מעטה חיי השפע שהיא מנהלת מסתתרים מפח הנפש והבושה על היותה אישה מוכה. לאחר שהיא מתאלמנת, היא מקדישה את מרצה וזמנה לטיפול בבתה ההרה ובחתנה שובה הלב.

על אף הפער שאינו ניתן לגישור במעמדן ובדם הזורם בעורקיהן, מתפתח בין השתיים קשר אמיץ חוצה מעמדות.

הרווח בינינו הוא דיוקן אינטימי של עולם מרוחק, אך מוכר, המוכיח שבכוחה של אחוות נשים להתעלות על הבדלי מעמדות ותרבויות.

תריטי אוּמריגר היא עיתונאית הודית־אמריקנית ילידת בומביי שבגיל עשרים ואחת היגרה לארצות הברית. היא כותבת לעיתונים שונים ומרצה לספרות ולכתיבה יצירתית. זהו ספרה הראשון הרואה אור בעברית.

"אומריגר היא סופרת נוקבת וחדת אבחנה... הדיוקן של סֵרה כאישה שאינה יכולה להפוך את עורה בן המעמד הבינוני אמין ומלא חיים." ניו יורק טיימס

" בתחילת הרומן ובסופו עולה השאלה, למה לשרוד לנוכח ייאוש מתמשך. חייהם של אלה ששפר עליהם גורלם מושווים באכזריות לחייהם של חסרי הישע, אבל שתי הנשים החזקות, שכל אחת מהן ניצבת בפני דילמה קשה, מעוררות אמפתיה וחמלה. אומריגר היא סופרת מיומנת, ודמויותיה הבלתי נשכחות יחיו לאורך זמן." וושינגטון פוסט