רוּבִּי לֹא תֵּאֵר לְעַצְמוֹ שֶׁחַיָּיו יִשְׁתַּנּוּ בְּיוֹם אֶחָד מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. הַיֶּלֶד שֶׁחַי בִּכְפַר דַּיָּגִים קָטָן, הָיָה יֶלֶד עָצוּב וּמֻפְנָם, וְרֹב הַזְּמַן שׁוֹטֵט לְבַדּוֹ בְּלִי אַף חָבֵר. יוֹם קֵיצִי אֶחָד, כְּשֶׁצָּלַל כְּהֶרְגֵּלוֹ בְּשׁוּנִית הָאַלְמֻגִּים, קָרָה לוֹ דָּבָר מוּזָר וּמֻפְלָא. רוּבִּי קִבֵּל מֵהַיָּם מַתָּנָה שֶׁאַף יֶלֶד לְפָנָיו לֹא זָכָה לְקַבֵּל. וּמֵאוֹתוֹ רֶגַע חַיָּיו בֶּאֱמֶת הִשְׁתַּנּוּ, וְכָךְ גַּם חַיֵּיהֶם שֶׁל כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר.