ספרו המקיף של גלעד מורג מתאר ביד נדיבה ובוטחת את המעשה הספרותי והפוליטי של א"ב יהושע, המלווה את חייהם של הקוראים העבריים מאז שנות השישים של המאה הקודמת. הוא מציג את יצירתו של יהושע על כל אגפיה וסעיפיה, ובכך מצליח להעמיד בפנינו תמונה בהירה ודינאמית של העיקר האידיאי העולה מכתביו של סופר, שמפליא לתאר את הקיום הישראלי המודרני על שלל בעיותיו ומתחיו. מורג מזמין את קוראיו לחוות מחדש את יצירתו של יהושע בכללותה, ומציע חתך היסטורי-ספרותי הנפתח בסיפוריו האלגוריים, עובר דרך הרומנים הריאליסטיים הגדולים, ומסתיים בחסד ספרדי הרטרוספקטיבי. ספרו דוחק בנו לשוב לקרוא את כתביו של יהושע מבעד לעדשה פוליטית וספרותית רחבה ורגישה, המעניקה להם חסד ביקורתי חדש.
מורג מציג את יצירתו של יהושע מתוך קשב עמוק לאותו איזון עדין בין "מה שניתן לפענוח לבין מה שנשאר פתוח ביצירותיו", כלשונו. עם זאת, הוא אינו מטשטש את העקבות המוצקים שהותירו הגותו וספרותו של יהושע במחשבה הישראלית, גם כאשר הם עוררו מחלוקת. הוא עוסק בביקורת הדת שלו ומשמיע שוב את אזהרתו המפורסמת השנויה במחלוקת מפני "הסתירה המסוכנת" בין תביעותיה של הדת היהודית לבין הצרכים הלאומיים של העם היהודי. לצד הזעם מציג מורג גם את המחשבה ההומניסטית, מחשבת החמלה, שעולה מכתביו. בכתיבתו נחשף הרעיון ההומניסטי כאילו מבלי משים מן המרקם העדין המתפתח של הכתיבה הספרותית. החמלה של יהושע מתגלמת, לדברי מורג, בעיקרון אתי עליון, הדורש מקוראיו להתעמק "בבחינת הנזק והסבל הנובעים מן הכשל האנושי של שלילת ההכרה מן הזולת".
הקֶשב מרוּבּה-הפנים של מורג ליהושע עתיד ללא ספק לדבוק גם בקוראיו, שיתענגו מחדש על יצירתו של הסופר מתוך ראייה רעננה של הקשר שבין כתיבה ספרותית לאידיאולוגיה, בין דמיון לפוליטיקה, בין חמלה לזעם.
אמיר בנבג'י וחיים וייס