השואה – חורבנה של יהדות אירופה שד"ר ריצ`רד בוגייר הצליח לשרוד אותה – הייתה "חיי הצל" שלו. "... הם צמודים לחיי בהווה, מלווים אותי בכל מקום ובכל זמן. הם אמנם עוזרים לי להתגבר על מכשולים, אך איבדתי את היכולת ליהנות מן ההנאות הקטנות של חיי היום-יום. הקולות העולים מזיכרונותי לעולם אינם חדלים..." כך הוא כותב לבנו מיכאל בהקדמה לספר, שלמענו ולבני דורו הוא מעלה את זיכרונותיו, ומשלב בהם מבט רטרוספקטיבי, מסקנות ולקחים.