״האני והלא מודע״ יכול לשמש כבסיס כללי מצויין לתורתו של קארל גוסטב יונג ולכמה ממרכיביה וממושגיה העיקריים: הארכיטיפוסים, הטיפול בנברוזות, ״אני״, ״צל״, ״אנימוס ואנימה״. כל אלה מוסברים בספר גם על ידי דוגמאות רבות ומפורטות להמחשת התיאוריות. הספר שימש - מאז ראתה מהדורתו זו אור (בגרמנית) ב1934- - הן את מי שהתעניין בפסיכולוגיית המעמקים והן את הפסיכיאטר המטפל. בספר שני חלקים - האחד עוסק ב״השפעותיו של הלא-מודע על התודעה״ ואילו חלקו המפרה השני עוסק ב״אינדיוויאוציה״, כפי שיונג עצמו הגדיר את הנושא: ״האינדיוויאוציה פירושה - להיפך לפרט, אנו נעשים אנו-עצמנו ככל שהאינדיווידואליות היא לדידנו ייחודנו הפנים-פנימי, האחרון עד תכלית, שאינו ניתן להתשייב עם זולתו. אפשר לתרגם זאת גם ל״התעצמות״ או ל״הגשמה עצמית״. ספר זה, יחד עם קבוצת ספרים נוספת (אשר ראתה אור ב״דביר״ - פסיכולוגיה אנליטית וחינוך, הפסיכולוגיה של הלא מודע ועל החלומות) מצטרף כנדבך חשוב בתורתו של אחד מגדולי ההוגים של המאה והוא מהווה פרוזדור חשוב להבנתה.
ק.ג יונג (1961-1875), הפסיכיאטר השוויצרי הנודע, היה תלמידו של זיגמונד פרויד ועבד עמו בשיתוף פעולה. ב1912- נעשו חילוקי הדעות שביניהם חריפים ביותר, דרכיהם נפרדו והם נעשו יריבים קשים זה לזה. יונג פיתח את הפילוסופיה שלו, שאותה כינה ״פסיכולוגיה אנאליטית״. במותו הותיר אחריו יצירה ענפה ותרומה קמרוית לפסיכולוגיה. הדגש שהניח יונג בהיבטים הרוחניים של הטבע האנושי סיפקו ניגוד רב חשיבות לעמדתו של פרויד.