לָאַבִּיר וִילְהֵלְם הָיָה כָּל מָה שֶׁנָּחוּץ כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת הַנְּסִיכָה בְּרוֹנְהִילְדָה מִיְּדֵי הַדְּרָקוֹן הַנּוֹרָא: מַרְאֶה מְלַבֵּב, אֹמֶץ לֵב לְמַכְבִּיר, כְּלֵי נֶשֶׁק מְשֻׁכְלָלִים וְסוּס אֲצִילִי.

 

אָה, כֵּן, הָיָה לוֹ גַּם נוֹשֵׂא כֵּלִים.

 

גִּלְעָד סוֹפֵר כָּתַב וְאִיֵּר אֶת הַסְּפָרִים הַחֻפְשָׁה, שָׁפָן וְנִמְאַס, שֶׁזָּכוּ לְשִׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת, נִבְחֲרוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּמִצְעַד הַסְּפָרִים שֶׁל מִשְׂרַד הַחִנּוּךְ וְתֻרְגְּמוּ לְשָׂפוֹת רַבּוֹת.