רון פונדק מספר כאן סיפור מרתק של מה שנהוג לכנות "הגורל היהודי", אך יותר מכך, זה סיפור על "הגורל הישראלי": סיפורה של משפחה ישראלית, שהמלחמה - זו ש"אף פעם לא די לה", כדברי יהודה עמיחי — פלשה לחייה ביום הכיפורים של שנת 1973.

בפשטות מצמררת מתאר רון את הקרבות בסיני. הוא משחזר את מהלכיו ותחושותיו של אחיו, אורי, במהלך המלחמה ומחזיר אותנו אל ימי הטירוף והכאוס ואל גדולתם של אנשים של יום־יום, שבאומץ לבם, בגופם ובמו־חייהם תיקנו את מחדליהם ופשעיהם של מנהיגים שיכורי כוח ויהירים והצילו את ישראל מאסון נורא עוד יותר.

ואף שהספר טבוע בחותם המלחמה וההרג, הוא ספר על החיים, על הבחירה לחיות חיים מלאים, עשירים - ושמחים - גם אחרי אסון; על אהבת חיים ותאוות חיים, ועל עוצמתו המחַיה של התא המשפחתי. וכשמסיימים לקרוא אותו, מתבהר שוב, באופן עמוק וראשוני, הצורך הקיומי שיש לישראל בשלום, שגם למענו צריך להיאבק — כפי שעושה רון פונדק כבר שנים — באותם נחישות ואומץ שבהם עושים מלחמות.