קָרְאוּ לָהֶן: 

דִיתִי וְדוֹט וְקֵיְט נְקֻדּוֹת,

פּוֹל אַף־כָּפוּל וְסָאלִי סִלְסוּל.

 

בֻּבּוֹת נְיָר אַמִּיצוֹת יוֹצְאוֹת לְהַרְפַּתְקָה בַּבַּיִת וּבַגִּנָּה 

עִם הַיַּלְדָּה שֶׁיָּצְרָה אוֹתָן. 

הֵן מַחְזִיקוֹת יָדַיִם חָזָק־חָזָק וְלֹא עוֹזְבוֹת.

הַאִם יַצְלִיחוּ לַחְמֹק מֵהַדִּינוֹזָאוּר, 

מֵהַטִּיגְרִיס וּמֵהַתַּנִּין שֶׁיִּפְגְּשׁוּ בַּדֶּרֶךְ?

 

ג’וּלְיָה דוֹנַלְדְסוֹן, מְחַבֶּרֶת הַסְּפָרִים הָאֲהוּבִים טְרוֹפוֹתִי, לַקּוֹף יֵשׁ בְּעָיָה, זוֹג וְעוֹד, מְסַפֶּרֶת סִפּוּר פִּיּוּטִי וּמְרַגֵּשׁ עַל כּוֹחָם הַמֻּפְלָא שֶׁל הַדִּמְיוֹן וְשֶׁל זִכְרוֹנוֹת הַיַּלְדוּת.