"...הייתי שקועה עד מעל לראש בלעמוד על המשמר וגם בניסיון להיות בלתי נראית. כשעלינו על האוטובוס, חששתי שאתיישב ליד מישהו שלא רוצה לשבת לידי; בכיתה חששתי לומר משהו מוטעה או טיפשי; בארוחות חששתי שאני אוכלת יותר מדי, או שאני לא נגעלת מהאוכל שאני אמורה להיגעל ממנו; ובלילה חששתי שדֶדֶה או סין-ג`ון ישמעו אותי נוחרת. תמיד חששתי שמישהו ישים לב אלי, וכשזה לא קרה הרגשתי בודדה."