באד- ובשום פנים לא באדי- מספר את סיפורו המרתק בשפה משובשת במקצת ובהומור בלתי רגיל. אמו מתה כשהיה בן שש, ומאז היה בבית יתומים או במשפחות אומנה שלא נהגו בו ביד רכה. כשהיה בן עשר החליט למצוא את האיש האמור להיות אביו, לפי סימנים שקלט כשאמו היתה בחיים. באד תמיד רעב, לעולם ישן בעיניים פקוחות למחצה, ואף לרגע אינו נפרד מהמזוודה המרופטת שלו, שבה כל רכושו - מזכרות שנותרו לו עם מות אמו. בדרך נדודיו הוא פוגש אנשים שנפגעו בשפל הכלכלי ששרר עדיין בארצות-הברית בשנת 1937, ובהם: ילדה בת גילו, משפחה המתקיימת מארוחה אחת ביום ואנשים המוכנים להתגנב לקרונות ברכבת משא כדי לנסוע מערבה - רק מפני ששמעו שאולי יש שם עבודה. צריף מזוהם ובו צרעות העוקצות אותו בפניו; ארוחה בבית תמחוי; לילה בשכונת קרטונים בשולי העיר ולילה של הליכה בכביש חשוך, המסתיימת במכונית גדולה שעל המושב האחורי בה מונח משהו מפחיד - כל אלה הן רק אחדות מהתחנות בדרך, שבסופה הוא אכן מוצא את מבוקשו.