"התרשמנו שא.כ. הינה אישה חזקה, מנוסה, אינטליגנטית, רהוטה, חריפת מחשבה וחדת לשון, שמסרה עדותה באריכות, בפתיחות ובכנות, ובהיותה מודעת לחולשותיה האנושיות היא לא ניסתה להסתיר ולייפות חלקים לא מחמיאים באישיותה. אנו מקבלים את עדותה, ולא מפקפקים ולו בפרט אחד שסיפרה לבית המשפט"
(מתוך הכרעת הדין בפרשת משה קצב)
 
א.כ., או בשמה המלא אודליה כרמון, התרגלה לסלוח לחולשות של מנהיגי ישראל. אחרי הכול תפקידה היה לחפות עליהם. שנים כיועצת התקשורת המיומנת של בנימין נתניהו, אריאל שרון ודוד לוי הותירו אותה מפוכחת, ולא פעם משועשעת, לנוכח מה שמתחולל מאחורי הקלעים של הפוליטיקה הישראלית. גם כשהבוס התורן שלה, שר התחבורה משה קצב, פתח מולה את רוכסן מכנסיו, העדיפה להבליג ולא להתלונן. קוד השתיקה היה חזק מהזעזוע.
 
השתיקה נשברה 15 שנים מאוחר יותר, כשכרמון צפתה בטלוויזיה וגילתה שנשיא המדינה משה קצב מאשים בסחיטה עובדת שאיימה להתלונן שתקף אותה מינית. באותו רגע זינקה מהכורסה והחליטה לספר הכול. עדותה הובילה את המהלך שבסופו הושלך נשיא המדינה לכלא, כאחרון האנסים.
 
אבל אשת הסוד אינו רק וידוי אישי, חשוף ובלתי מצועצע של אחת הגיבורות בפרשה שהסעירה את ישראל. זהו ספר מסע בשל וחכם של מי שכנערה צעירה קבלה הזדמנות להיכנס למסדרונות הכוח הישראליים, ונשבתה באשליית העוצמה גם כשראתה את האנשים החזקים ביותר בישראל ברגעי עליבותם.
 
ארון הספרים הישראלי דל מאוד בספרי "ספר הכול" (Tell-All), מהסוג שמסעיר את הפוליטיקה האמריקאית. אין לנו מספיק עדים אמיצים שיתארו איך נראים ביבי ושרה, שרון ודוד לוי, קצב ופמלייתו החנפה, רגע אחרי שכבות המצלמות. אשת הסוד ממלא את החלל הזה בתבונה, בהומור מושחז, וכן, עדיין בסלחנות.