מרגרט אטווד

ילידת 1939, אוטווה. מלכת הספרות הקנדית - סופרת, מסאית, מבקרת ספרות ומשוררת מהחשובות בעולם, זקנת השבט כמעט בעל כורחה (שכן "כמה אנחנו כמהים לכך, להיעדר עצות!"), וכתיבתה היא מופת של זיקוק, דיוק וצלילות משולבים בהומור חריף ובחמלה. אטווד חיברה יותר מ־30 ספרי פרוזה, שכמה מהם, כגון "עין החתול" ו"המתנקש העיוור" הפכו לאבני יסוד בתרבות המערבית. כמו כן פירסמה יותר מ־15 ספרי שירה וכן ספרי ילדים, מאמרים ומסות. היא זכתה בפרס בּוּקר בשנת 2000 על ספרה המתנקש העיוור, בפרס ארתור סי קלארק לספרות מז'אנר המדע הבדיוני, וב־2010 בפרס דן דוד המוענק על מצוינוּת ותרומה לאנושות. אטווד וגדלה באונטריו ובקוויבק. אביה היה אנטומולוג, והיא בילתה לא מעט בשטחי הפרא של קוויבק. למדה באוניברסיטת טורונטו, ברדקליף ובהרווארד. היא פמיניסטית ופעילת סביבה אקטיביסטית, שמרבה לעסוק ולהתבטא בעניינים חברתיים ופוליטיים. כתיבתה מרבה לעסוק בנושאי מגדר ויחסי כוח, ואחדים מספריה משרטטים תרחישים דיסטופיים-עתידניים ("בדיון ספקולטיווי" בלשונה), שלדבריה נובעים מהמציאות. מתגוררת בטורונטו, אם לבת.

ספרים

• הכלה השודדת
• עין החתול
• אל פני המים
• האישה האכילה
• לטענת גרייס
• אל פני המים
• בז וניאלה (2006)‏
• המתנקש העיוור ‏(2008)
• למעלה למעלה בעץ‏ - שירי ילדים (2008)
• אי-סדר מוסרי‏ (2009)
• האוהל‏ - אסופרת קטעי שירה, פרוזה ומסות (2010)
• חוב‏ - אסופת מאמרים (2011)
• עין החתול, תרגום חדש‏ (2011)
• סיפורה של שפחה ‏- תרגום חדש (2012)
• שנת המבול ‏(2012)
• אדם האחרון‏ (2015)
• מזרן האבן, תשע מעשיות‏ - סיפורים קצרים (2016)
• לטענת גרייס, עטיפת הסידרה‏ (2016)
• והלב הולך אחרון‏ (2019)
• העדויות‏ (2020)
• שאלות בוערות‏ - אסופת מאמרים (2023)

ראיונות עם מרגרט אטווד

11.01.2019 ידיעות אחרונות

http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5443323,00.html

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5443746,00.html

14.02.2020 הארץ

https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-MAGAZINE-1.8523332

05.05.2020 כאן תרבות

https://www.facebook.com/watch/?v=1331057220431647

31.03.2023, ידיעות אחרונות

https://www.ynet.co.il/entertainment/article/hjtjtfxbh#autoplay

10.11.2023 ישראל היום

https://www.israelhayom.co.il/culture/books/article/14803193

ביקורות על "והלב הולך האחרון"

"היא מסתכלת לתוך עינה האדומה של מפלצת החברה האנושית בעידן הנוכחי, וקוראת לה בשמה. העולם שהיא מתארת בספריה, כל פעם בגרסה מבהילה שונה, הוא העולם שבו אנו חיים, רק קצת יותר מוגזם. רגלינו דורכות על אדמת העולם הטכנולוגי–דיגיטלי לדעת, אבל אנחנו סומים או מתעלמים מלראות אותנו בתוכו. אטווד, אשת אשכולות, סופרת, משוררת, פובליציסטית ומבקרת ספרות בעלת עמדות פוליטיות מגובשות ומבוטאות, משתמשת ברומנים שלה כאמצעי התרעה בפני החברה המערבית על מה שקורה לה, על מה שהיא מניחה שיקרה לה." תלמה אדמון, מעריב

 "לא כדאי לקחת את "והלב הולך אחרון" יותר מדי ברצינות. זה לא הכובד האפוקליפטי של "סיפורה של שפחה" וגם לא המעוף הפילוסופי של "בז ודניאלה", אלא מהתלה משעשעת, סקסית, מרושעת ומגניבה. מרגרט אטווד אולי לא בשיאה, אבל עדיין הכי מדויקת - ופוגעת לנו ישר בין העיניים." רן בן נון, ידיעות אחרונות

"סאטירה טובה יכולה לסכם ברפליקה אחת מצחיקה עשרות מאמרים כבדי ראש של חוקרי תרבות. 'והלב הולך אחרון' בהחלט מספק את הסחורה. אטווד משפריצה בחדווה אל תוך הרומן החדש שלה כל פן קלוקל של התרבות הצפון־אמריקאית: מתוכניות ריאליטי ועד ניו־אייג' בשקל, מפדופיליה ועד חקייני אלביס, ואפילו צוחקת על עצמה ועל ספרים שעושים מהם "מיני־סדרה ל־HBO" - מה שבטח יקרה גם עם הספר הזה. זה ילדותי, זה לא אנין, זה מוגזם, אבל רוב הזמן זה כיף גדול." שרון קנטור, ידיעות אחרונות

"ספרה החדש של מרגרט אטווד, הוא נסיעה מנערת קרביים ברכבת שדים לא פחות מאשר ספרה "סיפורה של שפחה"...מומלץ מאוד" זוהרה רון, גלובס

ביקורות על "העדויות"

"אטווד חדה כתער." מאיה לוין, לאשה

"אטווד עושה את הלא יאמן" גילי איצקוביץ, הארץ, גלריה

"במגע הקסם הנדיר של אטווד, הכל מתחבר והיא שוב מצליחה למצוא את הניצוץ הזה, שמצית להבה גדולה. כי אש המרד היא כוח החיים, וכוח החיים הוא תמיד נשי." רן בן נון, ידיעות אחרונות, לא זזים מהבית

"מדובר קודם כל בכיף גדול בעבור אוהבי הספר והסדרה... אמנם אין מדובר באחד מספריה הטובים ביותר של אטווד, אבל גם ספר לא טוב פרי עטה הוא ספר לא רע בכלל... היא ממשיכה ב'העדויות' את אותו פרויקט שהתחילה ב'סיפורה של שפחה' — יצירת משטר בלהות מפלצתי, שכל אחד מחלקיו כבר התקיים בהיסטוריה." צליל אברהם, הארץ, ספרים

"ספר משובח ועשיר, שמרחיב את המיתוס של רפובליקת גלעד בכל המקומות הנכונים, ועומד לחלוטין בפני עצמו כיצירה ספרותית חשובה ומעניינת." עדן יואל, Mako

" ספר ההמשך המעולה... ספר נהדר, קריא ושוטף שכתבה אישה בת קרוב לשמונים, הישג ספרותי מרשים שלא נופל מזה שכתבה אי־אז לפני 35 שנים. ובעיקר, אטווד לא משאירה הפעם קצוות פתוחים שהיו יכולים לפרנס עוד שלוש־ארבע עונות לא באמת נצרכות. תודה מרגרט, יבורך הפרי" אריאל שנבל, מקור ראשון, מוצ"ש

"ספרות גדולה ומרשימה." רן בן-נון, ידיעות אחרונות, 24 שעות

"קשה להניח את הספר מהיד. העלילה קצבית, מהירה, מותחת ורבת-תהפוכות, כמעט יותר מדי, כאילו חששה אטווד שאם תניח רגע לקוראיה, הם לא יישארו. אטווד בת ה-80 משאירה אבק לסופרים צעירים ממנה בהרבה מבחינת היכולת לרתק, לשבות את הלב ולהיות רלוונטית עד כאב." זוהרה רון, גלבוס

"הסופרת הקנדית מחזירה לידיה את עלילות רפובליקת גלעד, שסדרת הטלוויזיה "סיפורה של שפחה" עשתה בהן ככל העולה על רוחה, ומתארת את סיפור נפילתה ביד בוטחת ובכישרון רב – אך לא פחות מכך גם באומץ מול קהל קוראיה הליברלי." אריאל שנבל, מוצש", סיכום שנת 2020

"גם 35 שנה אחרי, מרגרט אטווד עושה את זה טוב יותר ... לא רק ש־The Testaments - 'העדויות', בתרגום לעברית - אינו נופל מקודמו, מדובר באחד מספריה הטובים של אטווד. תזכורת לכך שסופרת יכולה להיות בשיאה גם בסוף העשור השמיני לחייה, כשמאחוריה עשרות יצירות.... The Testaments הוא ככל הנראה הספר הפמיניסטי ביותר של אטווד, גם אם היא עצמה ודאי תמחה על התיוג הזה....מדובר בסיפור מעודן ומאופק. באופן ששמור למספרי סיפורים ברמתה של אטווד, The Testaments מאזן בין כתיבה קצבית ומהודקת להבחנות אנושיות חדות ואפילו לאירוניה והומור, בלב המאפליה." אלעד בר נוי, ידיעות אחרונות, 7 לילות

ביקורות על "שאלות בוערות"

"אטווד, סופרת, משוררת, מחברת "סיפורה של שפחה", היא קול צלול, קודח, נבואי, פנומנלי, בלתי מתפשר, בלתי ירא ובלתי נלאה של כל מה שכדאי לנו מאוד לדעת וללמוד על עצמנו. והיא כאן כדי להעיר ולהאיר, ללמד ולתעד הן את המדרונות שאנחנו מתגלגלים אליהם, והן את הפסגות שראוי שנתאמץ לטפס עד אליהן." ענת לב אדלר, ידיעות אחרונות, 24 שעות

"מספיק לקרוא את ההקדמה לספר — מין "חיים שכאלה" שאטווד עורכת לעצמה — כדי להבין את כוח המשיכה שלה ככותבת. אטווד, אשה בעשור התשיעי לחייה, נשמעת רעננה וקולית יותר מרוב הכותבים הצעירים." מאיה בקר, הארץ

"מרתק, מלמד ומלא הומור עצמי, כדרכה של אטווד." תמר משמר, ידיעות אחרונות, 7 לילות