שירתו של רוני סומק היא בלא ספק בין הססגוניות ומעוררות הענין מאלו המאכלסות את מפת הפואטיקה של השירה העברית - הישראלית עכשווית. בשירת רוני סומק ניתן לזהות ולאתר צמתים בהם ניפגשים ומצטלבים חומרים תמטים המנוגדים זה לזה באורח מובחן ומובהק. הצמתים התמטים האמורים, שניתן לכנותם אוקסימורונים, מפיקים מתח בלתי פתור ובלתי מופג, וכך הם מניבים אוירה יחודית בדחיסותה הסותרת והמרהיבה. יש עוד בשירתו של רוני סומק איכות יחודית במישור הלשון: כתיבתו ידידותית לקורא וקולחת ברהיטות, אבל באותה עת היא עשירה ומאתגרת, ומפגינה דימויים מושכי לב ומטאפוריקה מרתקת.