אפלה בצהריים ראה אור לראשונה בשנת 1940 ונעשה לאחד הספרים הקלאסיים ורבי-ההשפעה במאה העשרים. זה הספר הראשון שהמחיש, בדרמה קשה וקודרת, את הזוועה והאבסורד בשלטון האימים של סטלין, אף שזה אינו מוזכר בספר בשמו אף לא פעם אחת, כמו גם ברית המועצות והשנים שהרומן מתרחש בהן. זאת משום שבמוקדו עוסק הספר הזה לא רק במשפטי הראווה ובמוסר המהפכה הרוסית, אלא במוסר הפוליטי בכללו: האם, ובאיזו מידה, מצדיקה המטרה הנעלה את השימוש באמצעים שפלים. עוצמתו של הסיפור טמונה באופן המרתק שהוא מפרש בו את ההיגיון של כל דיקטטורה מהפכנית, ובתיאורים הדקים של הלך הנפש של האסיר הפוליטי, העומד בפני איום של עינויים ומוות ונמשך אל הפיתוי להציל את עורו.
רובשוב, הדמות המרכזית, קומיסר ותיק, נאסר באישון לילה, נלקח לבית הסוהר, נחקר ושב ונחקר, ולבסוף מודה בפשעים דמיוניים ובפעולות שלא עשה כלל. בדיאלוגים מרתקים מתוארות חקירותיו ונוספים להם הדרמה המתחוללת במוח האסיר עצמו והתיאורים המזעזעים של שיטות החקירה של המשטרה הפוליטית. האסיר וחוקריו, ותליינו – כולם אחוזים בצבת אחת ואינם יכולים לפעול אחרת מהדרך שהם פועלים בה. אט-אט מתבררים מעשיו של רובשוב, ומצטיירים הלכי החשיבה האידיאולוגיים והפסיכולוגיים המביאים אותו להודות בפשעים שלא פשע.
למהדורה החדשה נוספו אחרית דבר מאת ארתור קסטלר ומאמר מאיר עיניים מאת גונורווי ריס.

ארתור קסטלר (1983-1905) היה סופר, פילוסוף ופעיל והוגה דעות פוליטי, בן למשפחה יהודית הונגרית דוברת גרמנית. הוא כתב ספרים רבים במגוון נושאים, החל מאכזבתו מן הקומוניזם וכלה במוצאה של יהדות אשכנז; על הקוסמולוגיה של קפלר, על פארפסיכולוגיה, תורת הקוונטים ויונג, על קרפדות ועל אבולוציה למרקיאנית, על ההיסטוריה של ארץ ישראל ועל הציונות.
קסטלר למד מדע ופסיכולויגה באוניברסיטת וינה. לאחר סיום הלימודים החל לעבוד ככותב. בין השנים 1926-1929התגורר בארץ ישראל, שימש כמזכירו האישי של זאב זבוטינסקי וכתב בעיתון הירושלמי "דואר היום", שז'בוטינסקי היה עורכו הראשי. על תקופה זו כתב את ספריו חץ לשמי התכלת וגנבים בלילה, שראה אף הוא אור בהוצאת זמורה-ביתן. בשנת 1931 הצטרף קסטלר אל המפלגה הקומוניסטית בגרמניה. בעקבות עליית הנאציזם הוא נאלץ לעזוב את המדינה ויצא למסע ארוך בברית המועצות. במהלך סיקור מלחמת האזרחים בספרד, בראשית 1937, נאסר קסטלר ונשפט למוות. ארבעה חודשים נמק בבית הכלא בציפייה ליום הדין, אך לבסוף הצליח להימלט משם לצרפת וממנה לאנגליה. חוויות אלו תועדו בספרו עדות מספרד (דו-שיח עם המוות), והוא השתמש בהן כבסיס לרומן אפלה בצהריים.
קסטלר היה תמיד חסיד של המתת חסד. מכיוון שבסוף ימיו סבל ממחלת פרקינסון, התאבד יחד עם אשתו השלישית סינתיה, בהיותו בן 78.

"ברור כי אפלה בצהריים הוא ספר פוליטי, המבוסס על ההיסטוריה ומציע פרשנות לאירועים שנויים במחלוקת. ניתן לכנות את רובשוב בשם טרוצקי, בוכארין, רקובסקי או בשמה של כל דמות מתורבתת אחרת מבין הבולשביקים הוותיקים. מי שכותב על משפטי מוסקבה חייב לענות על השאלה 'מדוע הנאשמים הודו?' וכל תשובה שיבחר כרוכה בהכרעה פוליטית. תשובתו של קסטלר היא: 'משום שאנשים היו לפירות הביאושים של המהפכה שאותה שירתו,' ובאומרו כך הוא מתקרב לטענה כי מהפכות הן רעות מטבען. אם מישהו מניח כי הנאשמים במשפטי מוסקבה אולצו להודות באמצעות טרור כלשהו, הוא אינו אלא אומר כי מערך ייחודי אחד של מנהיגים מהפכניים סטה מדרך הישר. שאינדיבידואלים, ולא המצב, הם האשמים. מה שמשתמע מספרו של קסטלר, לעומת זאת, הוא שרובשוב בעמדת כוח, לא יהיה טוב יותר מגלטקין: או בעצם, טוב יותר רק במובן זה שראיית עולמו היא עדיין פרה-מהפכנית. דומה כי קסטלר טוען שמהפכה היא תהליך משחית. הצטרף באמת אל המהפכה ואין ספק שתמצא את עצמך לבסוף במצבם של רובשוב או גלטקין. לא רק 'הכוח משחית', אלא גם הדרכים להשגתו. לפיכך, כל המאמצים לתקן את החברה באמצעים אלימים מובילים למרתפי האוגפ"או, לנין מוביל לסטלין והיה נוהג בדומה לסטלין לו היה נשאר בחיים."
ג'ורג' אורוול