"המסך עולה ואתה תופס: זהו תיאטרון של לחם ומרק... התדהמה חולפת ותחתיה מתגנבת אל הלב ההכרה המבויישת: בכך היה מדובר תמיד, בכך ידובר לעד, כיצד זה יכולנו לשכוח?..." אליקים ירון, "מעריב".