אנטישמיות כאן ועכשיו הוא ספר מפתיע, שכן על אף הנושא הכבד, ואולי אפילו שחוק, הוא קל לקריאה, פוקח עיניים, ומעל לכול – מעניין.

 

הוא כתוב כסדרת מכתבים בין המחברת, פרופסור להיסטוריה של היהדות, לבין תלמידתה באוניברסיטה, יהודייה צעירה, ובינה לבין פרופסור עמית, לא יהודי. שני מכותביה מוטרדים מגילויים של אנטישמיות בפרט ושל שנאת זרים בכלל, ופונים אליה להבהרה ולעצה.

 

פרופ' דבורה ליפשטדט סוקרת את כל הקשת של מפגני האנטישמיות בימינו — הברורים, הגלויים ואלה שמתחת לפני השטח, הלובשים כסות של ליברליזם ודאגה למוחלשים. ומאחר שמדובר במכתבים, יש בהם יחס אישי, אמפתיה ולפעמים גם ביטויי כעס — לא כלפי מכותביה, אלא כלפי המתיימרים להיות אוהבי יהודים ולמעשה הם שונאי יהודים במסכה.