"תכתבי. זה הדבר החשוב ביותר שיש לי להגיד למישהו... אם בכלל יש לי משהו לומר, ואם בכלל יש מישהו שיכול לומר משהו למישהו... את רושמת? תרשמי.. הטעות הגדולה ביותר שלי היא שאת עצמי לקחתי ברצינות יתרה ואילו בחיים נהגתי בהפקרות גמורה."

אנחנו ננוח, שעלילתו נפרשת על פני מאה שלמה ושלוש יבשות, מספר בראש ובראשונה את סיפורן של ליזה וחוה´לה, שתי נשים ששנות דור מפרידות ביניהן ועם זאת סיפוריהן מקבילים ולעתים אף חופפים, שכן, הם עשויים מאותם חומרים: חלומות רומנטיים גדולים, רגעי אושר ספורים, אידיאולוגיות שהכזיבו וחשבון לא סגור עם העבר. וגם, בשורש הדברים, חיפוש נואש אחר אם אבודה, שמומר-לא-מומר בחיפוש אחר בית יציב ומולדת.

סיפוריהן של ליזה וחוה'לה ארוגים בכישרון גדול בסיפוריהן של דמויות אחרות - רובן מהגרים ובני מהגרים שנעקרו ממחוזות אבותיהם מבקשים למצוא נחלה ומנוחה - שהחיים אינם מזמנים להן את מבוקשן והן מוצאות את עצמן מיטלטלות מיבשת ליבשת עם צקלונן הביולוגי והביוגרפי ועם תחושה של החמצת העיקר הממררת את חייהן.

ואולם - וזהו סוד קסמו הכובש של הרומן החדש של ציפורה רוזנשר דולן - אנחנו ננוח איננו ספר המותיר תחושה של החמצה. להפך, זהו ספר שעולה ממנו אמירת כן לחיים.

חיוב החיים שאנחנו ננוח מקורו באהבה הגדולה של הסופרת לגיבוריה. אמנם היא בוחנת אותם בדרך ביקרתית מפוכחת, אבל בסופו של דבר, חולשותיהם הרבות - השקרים, הבגידות, הנטישות וכו´ - נתפסות בעיניה כמשוגות אנושיות ונסלחות.

הסלחנות הזאת משפתקת בסגנונו הייחודי של הספר, בדרך שבה ציפורה רוזנשר דולן לשה את לשונו של הסיפור שלה. זהו סגנון "מערסל", סגנון לירי-רתמי עדין, העוטף את הדמויות התזזיתיות בשלמה של שלווה וחסד ומאיר אותן, על כל מעלליהן, באור רך ומפויס.

אנחנו ננוח הוא ספרה השלישי של ציפורה רוזנשר דולן. ספרה הראשון "מזג אוויר נפלא צפוי מחר" ראה אור בהוצאת זמורה-ביתן ב-1988 וזכה בפרס אגודת הסופרים. ספרה השני "והכול כידוע אמת" ראה אור בהוצאת כתר ב-1991 וזכה בשבחי הביקורת.

יגאל שוורץ