בשנת 1947 פרסם אוטו פרנק לראשונה את היומן של בתו, אנה, שהחלה בכתיבתו זמן קצר לפני שמשפחת פרנק נכנסה לדירת מסתור מפני הנאצים, וכתבה בו עד שהמסתתרים נלכדו ונשלחו למחנות.

מתוך רצון לשמור על כבודם של הנזכרים בו, השמיט אוטו פרנק קטעים רבים שעסקו ביחסיה של אנה עם הסובבים אותה וכן התייחסויות לענייני מין ואהבה. בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת פירסמה "קרן אנה פרנק", היורשת הכלל-עולמית של אוטו פרנק, מהדורה חדשה, שכללה את הקטעים שהושמטו.

גרסה זו ראתה אור בעברית בשם "יומנה של נערה" בהוצאת קרני (1999).

הגרסה שלפניכם כוללת חמישה עמודים מכתב היד שנתגלו רק בשנת 1998, ולא היו ידועים עד אז, והיא הגרסה האחרונה, המלאה והמדויקת של יומנה של אנה פרנק.

אנה פרנק נולדה בפרנקפורט שבגרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון נמלטה משפחת פרנק לאמסטרדם.

אולם הנאצים כבשו את הולנד ב-1941 וב-9 ביולי 1942 ירדה המשפחה למחתרת, לדירת מסתור שהכין אוטו פרנק, אבי המשפחה.

כחודש קודם לכן, לאחר יום הולדתה השלוש-עשרה, החלה אנה לכתוב את יומנה: "אני מקווה שאוכל לגלות לך את כל מה שלא יכולתי לגלות עד עכשיו לאף אחד, ואני מקווה שאמצא בך ידיד נאמן ותומך." במשך יותר משנתיים כתבה אנה "מכתבים לקיטי" - מעין ידידת נפש שהמציאה, ובהם סיפרה לה על חיי היום-יום במחבוא על רקע פחד ההתגלות המתמיד, על המתחים, החרדות והשמחות הקטנות, שהיו מנת חלקן של משפחתה ושל משפחה נוספת שהיתה כלואה יחד איתם במחבוא; במכתבים אלה התוודתה על לבטיה, חרדותיה, אהבותיה ושנאותיה - רגשות של נערה על סף הבגרות.

ב-1 באוגוסט 1944 כתבה אנה את הקטע האחרון ביומנה. ב-4 באוגוסט נעצרו כל המסתתרים ונשלחו למחנות ריכוז.

אמה של אנה נרצחה באושוויץ, אנה ואחותה מרגוט מתו בברגן-בלזן במרס 1945, שבועות אחדים לפני סיום המלחמה, ורק האב, אוטו פרנק, ניצל.