"אינני שטילר", ספרו הראשון של פריש, שיש הרואים בו את ספרו החשוב ביותר, עוסק אף הוא בבעיית הזהות. בעת הכניסה לשוויץ, נעצר מר וייט על ידי משטרת הגבולות השוויצרית הטוענת כי הוא-הוא הפסל אנטול לודביג שטילר שעקובתיו נעלמו. חברים מן העבר, אחיו, אשתו יוליקה והתובע הכללי מאשרים – בעדויות, בהוכחות, בזכרונות משותפים מן העבר – את חשדה של המשטרה.

ברשימותיו בעת המעצר לצורך חקירה טוען וייט : "אינני שטילר". בהעלאת סיפורים חדשים לבקרים הוא נאבק כדי להיחלץ מן הקביעה הזאת, גם משום ששאלת הזהות מוטלת בספק, אך בעיקר כיוון שהוא רוצה לשמור לעצמו את החירות להיות אחר.

מקס פריש, סופר ומחזאי שוויצרי, נולד בציריך ב15 במאי 1911. שנתיים למד פילולוגיה באוניברסיטה של ציריך, אך נאלץ לעזוב את הלימודים מסיבות כלכליות והחל לעבוד כעתונאי "חפשי", ללא משרה קבועה. את רוב זמנו כעתונאי עשה בבלקנים ובעיקר ביוון, שם גם מתרחשת עלילת ספרו "הומו פאבר". בגיל 25 שב פריש לציריך והחל ללמוד ארכיטקטורה. במשך כעשר שנים שילב את עבודתו כארכיטקט יחד עם כתיבה. כשנתיים שהה בארצות הברית ובמקסיקו, וכיום הוא מחלק את זמנו בין ציריך ורומא.

בין ספריו הנודעים שתורגמו לשפות רבות : "אינני שטילר", "הומו פאבר" (1957), "יהא שמי גנטנביין" (1964), "מונטאוק" (1975). בין מחזותיו הנודעים : "בידרמן" ו"אנדורה" שהוצגו בארץ.

ברוב יצירותיו בוחן מקס פריש את בעיית הזהות האנושית תוך שימוש בצורות כתיבה חדשניות. פריש מאמין שצורת הסיפור 'מנקודת מבטו של אלוהים', שבה מצוייד הסופר בידיעה מושלמת של הדמויות, איננה בת-תוקף כיום. אפשר, לדעתו, לתפוס את היחסים המשתנים בין בני אדם, בין גברים ובין נשים, רק בדרך העקיפין – באמצעות המצאה ודימיון.