כאשר הופיע ב-1997 קובץ הסיפורים לירות בציפורים, ספרה הראשון של אליזבת גילברט (מחברת לאכול להתפלל לאהוב), הוא בישר מיד על קולה המרתק, הנגיעה הקומית שלה וחוש החמלה הנדיר שלה, וזיכה אותה במועמדות סופית לפרס פן-המינגווי.

"קובץ משובח של סיפורים על נשים שהן קשוחות כפי שהן נראות, אם כי אולי לא קשוחות כפי שהן חושבות."
לגמור
לסופרת זו המופיעה לראשונה יש את כל האיכויות של סופרת גדולה: אהדה לגיבוריה, שנינות ואוזן מדהימה לדיאלוג."
הרפרס באזר
"סיפורים שמבזיקים כמו מַראָה, חדים ופולחים כלהב סכין."
ניו יורק טימס
"גיבורי ספרה של גילברט הם מחפשים יומיומיים. הם עשויים לפעול בעיוורון, בייחוד בנוגע לאהבה, אך הם פועלים תמיד באומץ, והם בלתי נשכחים."
הרפרס באזר

הסיפורים הקצרים האלה, המגוונים מאוד מבחינת זירת העלילה ותוכנה, מתחקים אחר שלל דמויות שעה שהן דבקות במסע הייחודי שלהן ברחבי מערב ארצות הברית. גיבוריה של גילברט הם מחפשים יומיומיים. הם עשויים לפעול בעיוורון, בייחוד בנוגע לאהבה, אך הם תמיד פועלים באומץ, והם בלתי נשכחים.