"ניגשנו למזוודה. היא היתה צרורה בחבל קש עבה וקלוע, קשור במצולב. היתרנו אותה מכבליה ופתחנו אותה בדממה. אור הפנס האיר את ערימות הספרים שבתוכה ; הסופרים המערביים הגדולים קיבלו אותנו בזרועות פתוחות : בראשם ניצב ידידנו בלזק, עם חמישה או שישה רומנים, ואחריו ויקטור הוגו, סטנדל, דיומא, פלובר, בודלייר, רומן רולן, רוסו, טולסטוי, גוגול, דוסטויבסקי, וכמה אנגלים: דיקנס, קיפלינג, אמילי ברונטה... איזו התפעלות!... הוא שב וסגר את המווודה, הניח עליה את ידו, כמו נוצרי הנושא שבועה והכריז:בעזרת הספרים האלה אשנה את התופרת הקטנה. שוב לעולם לא תהיה בת הרים פשוטה."
סיפור מופלא על קורות שני נערים, בנים למשפחות של אינטלקטואלים, הנשלחים לכפר נידח ל"חינוך מחדש" בימי המהפיכה התרבותית. השניים קוראים בהיחבא ספרים אסורים וקוראים מהם גם לתופרת הסינית הקטנה על מנת לשנות את חייה. הספר כתוב בהומור ובחכמה - משב רוח מרענן של הספרות הסינית במיטבה.