ויקטור פרנקל

ויקטור אמיל פראנקל היה רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, מייסד הלוגותרפיה ושיטת הניתוח האקזיסטנציאליסטי, הנחשבת לאסכולה הווינאית השלישית בפסיכותרפיה (אחרי הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אלפרד אדלר). בספרו, שכותרו העברי הוא: "האדם מחפש משמעות", (שפורסם לראשונה ב־1946, ונמכר בלמעלה מתשעה מיליון עותקים) תיעד פראנקל את חוויותיו כאסיר במחנה ריכוז נאצי, ותיאר את גישתו הפסיכותרפית למציאת משמעות החיים. פראנקל, שנמנה עם אסכולת הפסיכולוגיה ההומניסטית, נחשב לפורץ הדרך לשימוש באקזיסטנציאליזם כאמצעי בפסיכותרפיה.

ויקטור פרנקל (1905-1997) נולד בוינה להורים יהודים. כבר בתיכון החלה התעניינותו בפסיכולוגיה, ובאקדמיה פנה ללימודי רפואה ונוירולוגיה באוניברסיטת וינה. הוא למד פסיכואנליזה דרך קשריו הקרובים עם זיגמונד פרויד ועם אלפרד אדלר וכיהן כראש מחלקה נוירולוגית בבית-חולים בעיר, עד שנשלח בידי הנאצים עם אשתו ועם משפחתו למחנה ריכוז בשנת 1942. פרנקל שהה 3 שנים באושוויץ ובמחנות ריכוז נוספים ואת חוויותיו המצמררות משם הוא שטח בספרו המפורסם "האדם מחפש משמעות". בספר זה, ניסה פרנקל להסביר את הדרך בה שרדו המוני יהודים ואסירים אחרים את זוועות התופת של מחנות ההשמדה באמצעות הערך ההישרדותי של המשמעות. הוא טען, כי אלה אשר מצאו משמעות לחיים במחנות הגבירו באופן ניכר את סיכוייהם להישאר בחיים וביקש לחקור את האופן שבו אנשים אלו הצליחו לייצר לעצמם משמעות במהלך שהותם שם.

גישה תיאורטית

פרנקל האמין כי האתגר הבסיסי ביותר של הקיום האנושי הוא במציאת משמעות לחיים, שניתן לראותה כמשהו או מישהו שעבורו האדם רוצה לחיות, ומוכן אף למות למענו. משפט המפתח בהבנת תורתו הוא אחד ממשפטיו המפורסמים של ניטשה: "מי שיש לו 'מה' שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל 'איך'". את המשמעות לחיים, לפי פרנקל, ניתן למצוא בשלוש דרכים עיקריות: בעשיית מעשה, בהתעלות לחוויות אמנותיות או רגשיות משמעותיות וביכולת לעבור סבל באמצעות הקניית משמעות לסבל זה.