>עיון>פוליטיקה>ה>האומה והמוות>
שם ספרהאומה והמוות - עטיפה חדשה
שם מחברעדית זרטל
מו"ל מקורזמורה
שנת הוצאה2017
שפת מקורעברית
גודל13.5*21
מס` עמודים320

ספר המחזיק את המרובה: גם מלא חמלה, וגם מתריע מפני השימוש בסבל להכשרת עוולות נוספות; יורש ראוי לפרימו לוי.
ג׳ודית בטלר, 2012 ,Parting Ways
דיון מרגש ועמוק בתפקיד האבל, המוות והתודעה הקורבנית בישראל.
L'Express, 2004
מקורי ואמיץ להפליא. עדית זרטל מתבוננת ביושר נדיר בדיוקן המוסרי של ארצה.
Tony Judt, 2011

איך זוכרים/שוכחים הישראלים את השואה, מתי ולאילו מטרות? איזה תפקיד ממלאים מתֵי השואה ומתים לאומיים אחרים במרחב הציבורי הציוני והישראלי? מה חלקם בחיי היומיום של ישראל, בתודעתה העצמית ובתרבות הפוליטית שלה, וכיצד הם מגויסים לצורכי המדינה ולניהול ענייניה? האם ישראל היא "קהילת קורבן" המקדשת ומנציחה את קורבנוּתה, ובתוך כך גם מקרבנת אחרים?
בספרה האומה והמוות מציעה פרופסור עדית זרטל ניתוח מסעיר ומטלטל של טקסטים ישראליים מכוננים ושל תעודות חדשות ולא מוכרות, ומציגה בעזרתם את נוכחותם הפעילה של מתֵי השואה והזיכרון המאורגן של השואה בתרבות הפוליטית הישראלית. היא בודקת מחדש כיצד נחוו, הומשגו וסופרו האירועים המרכזיים של המאה העשרים: מנפילת תל חי אל המרידות בגטאות וההתנהגות היהודית בשואה; מעיצובו הממסדי של זיכרון השואה, המאבק עליו והשימושים בו אל שיח הביטחון והכוח שהופק במשפט אייכמן; ועד האופן שבו שירתו דימויי השואה את הכיבוש וההתנחלות בשטחים ואת רציחתו של ראש ממשלה בישראל. ספר חדשני ומרתק שתוקפו רק מתחדד עם השנים, האומה והמוות מעלה לדיון שאלות נוקבות על הדרכים שבהן מעוצב ומופעל זיכרון קולקטיבי, על משפט והיסטוריה, על אחריות היסטורית ואחריות אישית ועל מחשבה עצמית והאומץ לאחוז בה, במיוחד ב"זמנים אפלים".
מאז ראה אור בנוסחו העברי ב־2002, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה על שפך הדם ואלפי מתֵיה, תורגם האומה והמוות לאנגלית, לגרמנית, לצרפתית, לאיטלקית, לספרדית, לקטלנית ולפולנית, זכה לביקורות נלהבות ולמהדורות רבות והפך לקלאסיקה בתחום חקר הטראומה והזיכרון הקולקטיביים וחיבורם ללאומיות ולתפיסת הכוח המדינתי ושימושיו.

״בחיבור שבין זיכרון לזהות לאומית מצוי קבר, שוכן המוות. שדות הקטל של הקונפליקטים האתניים הלאומיים, וקברות הנופלים בהם, הם חומרי הלבנים שמהם מוקם בניין האומה המודרנית, ומתוכם צומח ומתרקם הרגש הלאומי... קברים עתיקים מחוללים תהליכים שמייצרים קברים חדשים. מוות ישן הוא גם המניע וגם הגושפנקה של מוות טרי בשירות האומה, ומוות אל מוות מביע אומר. תבוסות בקרב, אותן יצרניות סיטוניות יעילות של מוות על מזבח האומה, הן אפוא מרכיב הכרחי ביצירת זהות לאומית, וסיפורן הולך מקצה עד קצה בסאגות הלאומיות. תוך כדי כך הוא נהפך לסיפור של ניצחון ומופת, שלאורו מתחנכים ילדיו־חייליו־קורבנותיו של עם, ושעל דימוייו ודמיונותיו הם לומדים לרצות למות...״ (עמ׳ 26-25).

עדית זרטל מפלחת באזמל חד את סבך המיתוסים הלאומיים הכובלים את החברה הישראלית באלף קשרים גורדיים... היא אינה מגבילה עצמה לחקר הארכיונים של הזיכרון, אלא בוחנת גם כיצד החרדה מפני שכחה הומרה לכדי זכירת־יתר בלב "השטחים הצהובים" של הקונפליקטים העכשוויים.
Liberation, 2004

ספר חובה למי שרוצה לרדת לעומקם של גוני הפוליטיקה הישראלית. זרטל מספקת ניתוח יחיד במינו של הממשק בין העבר להווה.
Choice, 2005

עדית זרטל היא היסטוריונית המתמקדת בחקר זיכרון קולקטיבי, לאומיות ותרבות פוליטית. בשנים האחרונות היא חוקרת את הגותה של חנה ארנדט. פרופסור זרטל לימדה והיתה עמיתת מחקר באוניברסיטאות ובמכוני מחקר בארץ, בארצות הברית ובאירופה. מאמריה וספריה ראו אור בשפות רבות. היא תרגמה וערכה את יסודות הטוטליטריות מאת חנה ארנדט, היתה עורכת שותפה של ספר המאמרים חנה ארנדט: חצי מאה של פולמוס, והיא מעורכי הספר Makers of Jewish Modernity, שראה אור בהוצאה של אוניברסיטת פרינסטון. הספר זכה ב־National Jewish Book Award לשנת 2016.

 
בניית אתריםבנית אתרים 

 


 © 2008 כל הזכויות שמורות להוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר בע"מ